יום שבת, 1 באוגוסט 2009

שמאלנות בקרב מאסף

תומר קמרלינג:"אין עם מי לדבר" ידיעות אחרונות, מוסף 7 לילות 310709

ימים גדולים! מי פילל שיבוא יום והשמאל ירגיש נדחק אל מחוץ לספקטרום הפובליציסטי? הכותב מבכה את מעבר דובריו אל הצד השני של הרחוב, קרי אל השקפות ימניות.
בהתנשאות שמאלנית אופיינית הוא קובע שהמאזינים של תוכנית 'המילה האחרונה', שכולם נסחפים בזרם ימינה, הם המאפשרים את "הקונץ של לימין שור". בחיוך סרקסטי הכותב מבחין ב'נורמה', היינו אופנה, המנהיגה את ההמונים הנבערים(?) בגירוש היוסים- שריד וביילין מן החיים הציבוריים. (בידוע שהבערות נחלת הימניים לבדם).
אבל זו, אליבה דה הכותב, אינה הבעיה העיקרית. הבעיה היא מצפון. זה מה שחסר לימין. שוב צף המצפון השמאלני, היחיד, הנעלה, הנאור, המתקדם, האמיתי, הטוב והמטיב. הוא לבדו ראוי שניפול על ברכנו לפניו. סליחה, גם לי, האחרון והקטן בשבטי ישראל, יש מצפון. אין סמכות בעולם שיכולה לקבוע מצפון לכל. מצפון הוא בהגדרה עיניינו הפנימי\אישי של כל פרט. הסבור הכותב שהימנים הם נעדרי מצפון כי שלהם שונה משלו?
ומוסיף הכותב ומצהיר כי תפקידו של השמאל 'לקדש את רוח האדם גם כשדם נשפך על האדמה, לקדש ויהי מה'. אם לא הייתי נתקף בבחילה למקרא הקיטצ' הפרימיטיבי הזה הייתי שואל: האם הכותב מבחין בין רוח אדם לרוח אדם אחר?
האם בדק תרומתם של קידושים כאילו?
והכותב מסיים ביאוש מעורר רחמים: " כתב שמאלני שיגויס לתוכנית ממילא לא ישכנע איש, אבל למצער קולו של המצפון ישמע". הכותב אינו טורח לציין איזה מצפון, כי המצפון היחיד הקיים הוא המצפון השמאלני שאין בלתו והוא לבדו מצפון.

גיל