עתידנו ויפי הנפש.

סוף כל סוף שוב יש מחשב בידי ואני יכול לכתוב. הפעם אני יוצא חוצץ (לא בפעם הראשונה) נגד יפי הנפש השוקעים במדמנת החמאה המומסת ובעוד הם מתלעלעים במריחות נופת הצופים השמאלנית הם מנסים לגרום לעמך ישראל נקיפות מצפון והכאה על חטא על יחס הישראלים לערבים.

כל שאומר בהמשך מבוסס על ההנחה שמביעי הדעות שיוזכרו להלן יש להם זיקה מיוחדת להיותם בני הלאום היהודי/ישראלי, ולהיותם כאלה נודעת השפעה על מוכנותם לסבול למען עתיד הלאום עליו הם נמנים אם מעט ואם הרבה. אותם אנשים הגרים בחבל ארץ זה שיפי הנפש שלהם העבירם על דעתם עד כדי וויתור על קיום עצמאי, וויתור על סממני ריבונות ישראלית והעדפה חולנית ומתמדת של עניין הפלישתינאים בכל מקרה ובכל מחלוקת, איתם אין לי מישור משותף ומבחינת ההסטוריה הם טפילים על גופם של הישראלים האוטנטיים. השמאלנים הללו, חוץ מגועל הנפש שהם מעוררים בי, שונים בעיני רק מעט מאויבינו המוצהרים.

בתאריך 8 אוגוסט 2014 פורסם בידיעות אחרונות ראיון עם זוהיר בהלול, שדרן הספורט שקנה את עולמו בעברית המליצית והשוטפת שלו.

כותרת הראיון חושפת אותו, את מר בהלול, במערומיו. אחרי שהוא משווה את הקריאות לנקמה בערבים לאנטישמיות שחוו היהודים באירופה הוא שואל שאלה בשין רבתי ובאותיות קידוש לבנה (ציטוט): איך אפשרית הסתה כל כך פושעת כלפי ציבור ששותק ולא מסית?

שותק? שותק משמע מסכים! כל אותו ציבור שותק, האם חרג מימיו מן השתיקה? האם סתם פעם את פיו של רהט סלאח? האם חנין זועבי היא נציג לגיטימי שלך ושל שאר השותקים אם לאו? האם מי מן השותקים התנדב אי פעם לשרות לאומי (באתר ערבי!), האם אותו ציבור שותק היה עד לרקודי אחיו על גגות הבתים עת נפלו הסקאדים בישראל, והאם מי מהם היביע שאט נפש? והאם אותו ציבור שותק וויתר אי פעם על כספי הביטוח הלאומי? ובכן מר בהלול, שתיקת הציבור שלך היא רועמת. אחת דתו של ציבור זה להיות נרדף ומושפל כל עוד הוא שותק. מי מן הציבור הזה התנער בפומבי, בפרהסיה, מרצח שלושת הנערים שחטפו אחיהם של השותקים? אז תאמר שכמה אמיצים ערכו ביקור אבלים בבית הנרצחים? אצלי הדבר אינו שקול אפילו כנגד קליפת שום.  רק אמש שפך נציג אחיך בשטחים, אבו מאזן, דברי בלע מוסלמים באו"ם, לאמור: ישראל מבצעת רצח עם, ואבומאזן ה"מתון" מזכיר בנאומו לדראון את רוצחי הנער הערבי אבל בה בעת מחפש ברמאללה רחובות לקוראם על שם רוצחי שלושת הנערים היהודים. האם שמת לב, מר בהלול, שהרוצחים קבלו סיוע רציף ויעיל מסביבתם? אילו אחיך! מה אתה שותק? קול דמי הנערים זועק מן האדמה בה הסתירו הערבים החוטפים את גופותיהם! מה אתה שותק?! למה הרחוב שלך שותק?! מה יחסך לחנין זועבי? למה אתה שותק? מה יחסך לזחאלקה? למה אתה שותק?

אבל חבל להכביר מילים. מליצי יושר טובים ממך יש בינינו, עצמינו ובשרינו. הנה היום כותבת הגב' יעל גבירץ בידיעות אחרונות על הבושה. הבושה שאליבה דדעתה עלינו להרגיש בפני אחמד החמוד שלה, שהוא יפה בפנים ובחוץ, שמעודו לא החזיק רובה, שמעודו לא יצא להגן על דיעותיו גבוהות הערכים שמצאו הד כה עמוק אצל גב' גבירץ.

אותו אחמד/מוחמד/ חמדן/חמיד/מחמוד החמוד "מה הוא עשה בשביל מדינה?" כמאמר פלאטו שרון, המדינה בה הוא גר, ואת אזרחיה הוא מנסה להביא אל תוך עסקיו, שילם מיסים? כן. בא בדרישות לקרקע לבניה? כן.הניף דגל ישראל ביום העצמאות? לא. השתתף בהפגנות ברחובות אום אל פחם? כן. הניף את דגלי אש"ף? כן. זרק או לא מנע זריקת אבנים על תחבורה יהודית? כן. שלח את הנוער שלו להצית שדות יהודים? כן. העביר יום אחד בלי לקלל את המדינה בה הוא חי? לא. וויתר על תשלומי הביטוח הלאומי? לא. איפשר לבנו שירות לאומי? לא.שימש מצע לגידול מועמדים לדעש? כן. זולת הכתף שלו האם מצאת עוד כתפיים ערביות לבכות עליהן? לא יודע. האם איכפת לך לוותר על מחצית ירושלים למען אוייב? לא. 

הייתי יכול להמשיך עד זרא את רשימת הסיבות שמשחררות אותי מכול שמץ של בושה. כי אצלנו כשתפסו את רוצחי הנער הערבי אסרו אותם. ברשות מחפשים דרכים להנציח את זכרם ולהכניס את מעלליהם לספרי הלימוד.

בכל פעם שאני מרגיש שהחרא היגיע לי עד האף אני בורח לכתיבה. אבל כשחרא כל כך גבוה קצת ממנו נכנס לפה. אני מציע לכל הקוראים להכנס ביוטיוב לקליפים של  BRIGITTE GABRIEL!!!!

ספיחים לצוק איתן.

ב-10 ליולי פרסמה אריאלה רינגל הופמן טור הסובב סביב מבצע צוק איתן.
ה"טוריסטית" הזאת אינה לטעמי גם בימים רגילים אבל הפעם הגדילה לעשות.
היא כותבת שמה שאיפיין את ראש הממשלה, שר הבטחון והרמט"כל במלחמת לבנון השניה היה שלוב של יהירות רשלנות ובורות צבאית. יורשה לי להעיר שאת אריאלה רינגל הופמן מאפיין שילוב של יהירות בורות כללית (לא רק צבאית) ותבוסתנות שמאלנית המדיפה צחנה.
אנו למדים שהיא קוראת ספרים שכן היא מביאה צטוט מתוך ספר חשוב והצטוט הוא מפי לורנס איש ערב. אחרי 2000 שנות קרבות אין כל צידוק שלא ללחום היטב. ציטוט שכל שומעו תצילנה אוזניו אלא שכל בדיקה, מעמיקה ככל שתהיה, לא תגלה את הקשר לעיניינינו.
בהמשך רומזת הכותבת לברור והידוע מה ברור ומה ידוע? והיא מדברת על רעשים שמחליטי ההחלטות אמורים לסנן ולהשאיר את הנכוחים . מימיה לא היתה הכותבת בחדר תדריכים של טייסת בטרם משימה, בקבוצת פקודות ברמה של יותר משינגימלים וודאי שלא היתה בישיבה של הקבינט או לשכת ראש אמ"ן. בכל האתרים האלה לא מדברים בלשון נראה  להם. גראה להם אומרים חבריה של אאאא ררר ההה.
בעיניה הצבא משול לאבירי ימי הביניים כבדים ומגושמים והכניסה הקרקעית היא לפי הזמנת החמאס אל תוך שטח ממולכד ורק נס יחולל את הפלא. איזה פלא?
וממשיכה הכותבת: כנראה שאין ברירה: על מטחי הטילים חייבים להגיב. וודאי הוא שמוטב היה לשלוח לחמאס מכתב רשום בו אריאלה מצהירה שהיא תנקוט בסנקציות אם לא יפחית החמאס את הירי לשניים שלושה טילים בשבוע. מכתב כזה המבטא את רחשי לב השמאל הוא יעיל ביותר, אין בו סיכון והוא ימצא חן בעיני אומות העולם.
ואז היא שולחת לעזה את כל מי שדעתו שונה משלה. והיא מחרטטת בלה בלה בלה  פעם ופעמיים ומבטיחה שהיא ושכמותה ישארו בחוץ.
את קולות יריביה היא מכנה התלהמות צווחנית. האומנם? באוזני רבים נשמעים דבריה כצירצור מעצבן שכל תכליתו הוא חוסר תכלית. היא מחדשת חידוש גדול ומעלה את שאלת המסגרת למבצע. שימו לב, המחליטים, אריאלה אומרת מסגרת! היא יודעת שהסכסוך לא יגמר שם והמחליטים חסרי הבינה לא יודעים מה אנו רוצים ומה אנו יכולים.
וכאן מגיע הטור לשיאו. מדובר בתקיפת חוליית הקומנדו הימי של החמאס ואיך החוליה הושמדה. נראה שהפריע לאריאלה שירו בהם על מנת להרוג. לטענתה שותפו בקרב מסוקים וטנקים. פצצה גרעינית לא היתה? לפי תורתה של ארקיאלה על צה"ל להקים חוליות רוגתקות. ובטרם תחילת ירי הרוגתקות היה צריך לשלוח להם ס.מ.ס. בו לציין שהם דומים לכלבי "עוקץ" המתאבדים ואינם יודעים כי מתאבדים הם, דברי אריאלה.
הטור מסתיים בקטע לא מובן על מטרת הקליפ של דובר צה"ל שלדבריה אומר הו כמה שאנחנו חזקים 
יש דרכים רבות להרעיל בארות.

טיפש וארוגנט

האפיפיור הגיע. וזה הזמן וזו העת לנער את האבק מכל מיני כתבי טלוויזיה שלא מפריעים את מנוחתנו בימים ימימה.

והנה הפאפא יורד מן המסוק, הרוח מנפנפת את ה"עליונית" של מדיו וזו מכסה את פניו שוב ושוב, ממש מגוחך ובעבור מעט כסף הייתי פותר לו את התופעה המביכה כך ששום רוח מצויה או לא לא תגרום ל"פדיחות".

ברם אולם לא בגלימתו של הפאפא אני דן אלא בכתב טלוויזיה טיפש.

התמונה אותה הוא מתאר: הפאפא צועד מעדנות ומצדיו הנשיא מחד ורוה"מ מאידך. והנה נחה רוח השמאלנות על הכתב והוא פותח בהשתפכות על איך נאה ויפה שישראל והוותיקן צועדים שכם אחד וברקע המסוק הפלשתיני. מילא, אינך יודע אם לרשות יש או אין מסוקים, ניחא. אם אינך מזהה את סמל ח"א הירדני, ניחא. אבל ליילל במשך דקות ארוכות על הפסטורליה הקיימת במוחך לבדו?הכתב "עף" על עצמו וכה אמר בליבו: רק אני שמתי לב למסוק הפלשתיני! טיפש.

זה היה אתמול. היום אספר על מעמד הטכס ביד ושם. 

בעת הציפייה לנכבדים ישבה קולט אביטל ולידה משהי שאיני מכיר. קולט זכורה לי היטב בניסיונה לחבל בבקורו של בנימין נתניהו בניו יורק שם שימשה בתפקיד כל שהו בקונסוליה שלנו. לא גברת לתפארת. והנה יושבת לה הקולט, שהיא ראש איזה מוסד המטפל בעיניני שרידי השואה, יושבת היא באוהל יזכור ועסוקה בצחוק סוער, היא ושכנתה. הן צוחקות את מררתן עד לדמעות וצלם הטלוויזיה שכנראה הרגיש משהו לא כשורה מצלם אותן בתמונות תקריב, ועובר לצלום ציוני מצבות האפר ושוב אל מסכת הצחוק וחוזר חלילה. 

התביישתי. אוהל ייזכור!

ואז היגיעו המכובדים. ורוה"מ מתיישב ומתרווח בכסאו מניף ומרים רגל על רגל כדרך ישיבה בבית קפה. ובזמן נאומו/תפילתו של הפאפא, שהיתה חריגה בנישגבותה הגליש רוה"מ את ישבנו לפנים ועוד רגע והיה מוציא גרעינים מכיסו ופוצח בפיצוח.

התביישתי. אוהל ייזכור! 

אוי לנשיא ואוי לעמו

נשיאנו לא התברך בשאר רוח וגם לא בקריאת השטח. הנה לדעתו, הנובעת ממוח הדומה לחמאה ביום שמש, הוא מכריז כי הדרישה מן הפלסטינים שיכירו בישראל כמדינה יהודית מיותרת. ולמה מיותרת? כי הדרישה הזאת עלולה לפגוע בהתקדמות המו"מ.
ממרום שנותיו משקיף הנשיא על תהליך המו"מ כאילו הוא עצם העניין. ניבצר ממנו להבין כי רק הכרה כזו של הפלסטינים היא תנאי הכרכי אבל לא מספיק, לסוף הסכסוך.
היכן נעמוד אם לא יכיר אבו מאזן בישראל כמדינה יהודית?
המצב יהיה כדלקמן:
1. תהיה מדינה פלסטינית ערבית, נקיה מיהודים.
2. תהיה מדינה הנקראת ישראל שהיא נטע זר באזור.
לדעת הנשיא זה מצב אפשרי. זה נשיא שטוף חמאה נוזלית שמוכן להקריב את עתיד עמו על מזבח  ה"תהליך". רודפי שלום-השווא צרי האופק יחתמו כולם בשמחה על הסכם בו צד אחד לא נע ולא זע ממקומו, והצד השני התפשט מנכסיו, משליך את יהבו על אוכלוסיה אויבת, שחתימתה על נייר ראוייה בעיני הנשיא להיות משענת.
אני הקטון אומר לנשיא: הסכמה לוותר על הכרה בישראל יהודית היא מתכון להנצחת הסכסוך.
בכוונה איני מעלה כאן את כל עיוותי השכל בקשר לחילופי שטחים, זכות השיבה, ירושלים, סיום ההסתה וכל כיוצא באלה. הסכנה האמיתית הא בוויתור על היותנו מדינה יהודית.
אני מכיר את טענות השמאלנים: תמיד יהיה לנו צה"ל! הגיבורים השמאלנים יהיו הראשונים לוותר על עוד פיסות מולדת בטרם יופעל צה"ל.
האופק שלהם צמוד לאפם. הבנתם את מושג השלום היא אפסית. מוטב לנו שכבוד נשיאנו ישאירנו לנפשנו. על כגון דא נאמר: שומרני מידידי, עם אויבי אסתדר בעצמי.