יום רביעי, 22 בינואר 2014

אוי לנשיא ואוי לעמו

נשיאנו לא התברך בשאר רוח וגם לא בקריאת השטח. הנה לדעתו, הנובעת ממוח הדומה לחמאה ביום שמש, הוא מכריז כי הדרישה מן הפלסטינים שיכירו בישראל כמדינה יהודית מיותרת. ולמה מיותרת? כי הדרישה הזאת עלולה לפגוע בהתקדמות המו"מ.
ממרום שנותיו משקיף הנשיא על תהליך המו"מ כאילו הוא עצם העניין. ניבצר ממנו להבין כי רק הכרה כזו של הפלסטינים היא תנאי הכרכי אבל לא מספיק, לסוף הסכסוך.
היכן נעמוד אם לא יכיר אבו מאזן בישראל כמדינה יהודית?
המצב יהיה כדלקמן:
1. תהיה מדינה פלסטינית ערבית, נקיה מיהודים.
2. תהיה מדינה הנקראת ישראל שהיא נטע זר באזור.
לדעת הנשיא זה מצב אפשרי. זה נשיא שטוף חמאה נוזלית שמוכן להקריב את עתיד עמו על מזבח  ה"תהליך". רודפי שלום-השווא צרי האופק יחתמו כולם בשמחה על הסכם בו צד אחד לא נע ולא זע ממקומו, והצד השני התפשט מנכסיו, משליך את יהבו על אוכלוסיה אויבת, שחתימתה על נייר ראוייה בעיני הנשיא להיות משענת.
אני הקטון אומר לנשיא: הסכמה לוותר על הכרה בישראל יהודית היא מתכון להנצחת הסכסוך.
בכוונה איני מעלה כאן את כל עיוותי השכל בקשר לחילופי שטחים, זכות השיבה, ירושלים, סיום ההסתה וכל כיוצא באלה. הסכנה האמיתית הא בוויתור על היותנו מדינה יהודית.
אני מכיר את טענות השמאלנים: תמיד יהיה לנו צה"ל! הגיבורים השמאלנים יהיו הראשונים לוותר על עוד פיסות מולדת בטרם יופעל צה"ל.
האופק שלהם צמוד לאפם. הבנתם את מושג השלום היא אפסית. מוטב לנו שכבוד נשיאנו ישאירנו לנפשנו. על כגון דא נאמר: שומרני מידידי, עם אויבי אסתדר בעצמי.

אין תגובות: