טיפש וארוגנט

האפיפיור הגיע. וזה הזמן וזו העת לנער את האבק מכל מיני כתבי טלוויזיה שלא מפריעים את מנוחתנו בימים ימימה.

והנה הפאפא יורד מן המסוק, הרוח מנפנפת את ה"עליונית" של מדיו וזו מכסה את פניו שוב ושוב, ממש מגוחך ובעבור מעט כסף הייתי פותר לו את התופעה המביכה כך ששום רוח מצויה או לא לא תגרום ל"פדיחות".

ברם אולם לא בגלימתו של הפאפא אני דן אלא בכתב טלוויזיה טיפש.

התמונה אותה הוא מתאר: הפאפא צועד מעדנות ומצדיו הנשיא מחד ורוה"מ מאידך. והנה נחה רוח השמאלנות על הכתב והוא פותח בהשתפכות על איך נאה ויפה שישראל והוותיקן צועדים שכם אחד וברקע המסוק הפלשתיני. מילא, אינך יודע אם לרשות יש או אין מסוקים, ניחא. אם אינך מזהה את סמל ח"א הירדני, ניחא. אבל ליילל במשך דקות ארוכות על הפסטורליה הקיימת במוחך לבדו?הכתב "עף" על עצמו וכה אמר בליבו: רק אני שמתי לב למסוק הפלשתיני! טיפש.

זה היה אתמול. היום אספר על מעמד הטכס ביד ושם. 

בעת הציפייה לנכבדים ישבה קולט אביטל ולידה משהי שאיני מכיר. קולט זכורה לי היטב בניסיונה לחבל בבקורו של בנימין נתניהו בניו יורק שם שימשה בתפקיד כל שהו בקונסוליה שלנו. לא גברת לתפארת. והנה יושבת לה הקולט, שהיא ראש איזה מוסד המטפל בעיניני שרידי השואה, יושבת היא באוהל יזכור ועסוקה בצחוק סוער, היא ושכנתה. הן צוחקות את מררתן עד לדמעות וצלם הטלוויזיה שכנראה הרגיש משהו לא כשורה מצלם אותן בתמונות תקריב, ועובר לצלום ציוני מצבות האפר ושוב אל מסכת הצחוק וחוזר חלילה. 

התביישתי. אוהל ייזכור!

ואז היגיעו המכובדים. ורוה"מ מתיישב ומתרווח בכסאו מניף ומרים רגל על רגל כדרך ישיבה בבית קפה. ובזמן נאומו/תפילתו של הפאפא, שהיתה חריגה בנישגבותה הגליש רוה"מ את ישבנו לפנים ועוד רגע והיה מוציא גרעינים מכיסו ופוצח בפיצוח.

התביישתי. אוהל ייזכור!