יום שני, 19 באוקטובר 2015

זכרונות מליל רצח רבין

ישבתי בבית.לא זוכר מה עשיתי אבל נחתו עלי החדשות והסעירו אותי. כבר ברגע הראשון לא הייתי נתון לרגשות בכי. הרגשות שאפפו אותי היו של זעם, זעם וכאב אין סופי. הזעם לא היה על אובדנו של רבין אלא על הפגיעה הנוראה בתדמית המדינה.

לפני עשרות שנים היה אירוע בכפר יאסין. נרצחו, ויש אומרים נהרגו שם פלשתינים. האומרים כך והאומרים ההיפך נשבעים בנקיטת חפץ שהאמת לצידם. אני לא יכול ליישב את המחלוקת וספק אם יש מי היכול. אבחנה קטנה אחת לי: מחד יש את אלה שהיו שם ואומרים לא היו הדברים מעולם, ומאידך יש כאלה הקובעים את דעתם על האירוע לפי השתייכותם המפלגתית ולא יזוזו מדעתם גם אם תעקור את ציפורניהם.
על מה אין ולא יכולה להיות מחלוקת? על כך שתדמית העם הקם נפגעה פגיעה חמורה. לדורות. והוא הדין בכפר קאסם, והוא הדין במבצע קיבייה, וד"ר גולדשטיין בחברון ועוד מקרים כגון אלה. העובדות האמיתיות אינן מעלות או מורידות. הנרטיב שעובר בירושה הוא זה שקובע. וכי יש ספק עד כמה היה מצבנו טוב אם מעשה חלאה כמו של ד"ר גולדשטיין לא היה נעשה?
זה היה מקור הזעם שלי על רצח רבין. לא על 'מסורת שנקטעה' ולא על אלמנה, בנות ונכדות שהתיתמו. אני זעמתי על כך שיהודי פגע כה עמוק במדינה.

באותו ערב הייתי לבד. החלטתי שאני הולך לכנסת. איש לא כוון אותי או אמר לי שזה מה שעושים. כשנסעתי העירה כבר היה דוחק גדול ונאלצתי לחנות רחוק בתוך רחביה. התחלתי הולך ברגל ונדהמתי: קבוצות קבוצות של נוער יושבים ובוכים. בכי בקול רם, בכי של תחרות. שלי יותר חזק!. באחת נזכרתי בלווית הנשיא הראשון של צפון קוריאה. שורות שורות של אנשים לאורך הכביש עמדו, ממחטות בידיהם והם בוכים בכי תמרורים. המחזה היה קומי להחריד. לכך גם התיחחסתי לכלאותם מעגלי ילדים ונוער שתקעו נר במרכז העיגול וישבו ובכו, מי יותר חזק ומי שהתעייף ביכיו דעך קמעה. התקדמתי עוד כמה עשרות מטרים, הסתובבתי וחזרתי הביתה בהרגשת קבס.

אכן יגאל אמיר פשע כלפי כל אחד מאיתנו בחשיפתו פנים שלנו אשר לא ידענו. קומתנו כעם שחה. כמו ששחה קומתנו בעקבות משה גולדשטיין.

בכל ים הדברים ששוטף אותנו בימי זכרון אלה עולה קינה על רבין האיש. על ה'מסורת' שהנחיל (איזה ספרים כתב? או אולי היתה צוואתו לעשן כקטר? מה?). אין להכחיש. היו מספר קרבות בהם היה מנהיג וגיבור. אבל כאלה היו עוד.

כיום, כפי שאני רואה את הדברים, יש קיתון של זפת העומד להשפך עלינו אם לא נצליח לשים ידינו על פושעי התינוק השרוף. כתר הקוצים הזה לא ירד מראשינו עד היותם של אלה מאחורי סורג ובריח.

הנה קישורית לתמונות מן הלוויה של נשיא צפון קוריאה. מפליא הדמיון.                                                          
                                                                                                 
                The funeral procession of the first north Korean president     
  

אין תגובות: