שפת העם מהי? עברית? ישראלית?
ביום ו' ה- 12/12/08 הביא מוסף '7 ימים' ראיון עם פרו"פ בלשן, גלעד צוקרמן, הפרו"פ פרס על פני הראיון את הרעיון אותו אפשר לסכם בשורה אחת: כל שמדובר בפי כל מאן דהוא הוא שפה תקנית. המבחן היחיד לתקינותה של השפה הוא היותה מופקת מפיו של 'יליד'. יש עוד תת מבחן—האם מבינים את הדובר אם לאו.
הדברים הבאים שאומר יעוררו זעם בלב רבים. כל אותם רבים ה'פוליטיקלי קורקטים' האומרים שאין לשפוט אדם לפי מראהו החיצון. אבל אני לא יפה נפש. מרגע שהנחתי עליו את עיני, אותו פרו"פ שטרח לפשוט את בגדיו ולהכין שלט ולהצטלם בעירום! עוד בטרם פצה את פיו ידעתי מה תהיה דעתו. שערותיו הארוכות וזקנו המדובלל אמרו: "אני שמאלני ואני אוהב להשתכשך בשפת ביבים"! ומשפתח את פיו דיבר בקול צווחני ובהתרגשות ווכחנית שכח את הכלל: דברי חכמים בנחת נשמעים.
בתוכנית 'ערב חדש' ב- 15/12.08 ומאוחר יותר באותו יום, בתוכניתם של לונדון וקירשנבאום, חזר והעלה הפרו"פ את הגיגיו על אודות מעמדה של העברית המדוברת בפי העם. 'לונדון וקירשנבאום' דיברו איתו במסגרת הפינה בה הם משוחחים עם אנשי אשכולות, לרוב בעקבות ספר שפירסמו. הפרו"פ כתב ספר ( אותו לא קראתי, דברי הם בתגובה לראיונות המשודרים והכתובים לבדם) וכותרו "ישראלית שפה יפה". הספר היה העילה לראיונות עם הפרו"פ.
...בשפת הרחוב אין שגיאות, כך הפרו"פ, כי הדובר ה"ילידי" אינו שוגה בהגדרה.
זאת משום שאליבה דה פרו"פ צוקרמן שפת ה"ילידים" מתפתחת באופן 'טבעי'. הוא בז לשקידתה של האקדמיה ללשון העברית לשמר שרידי רמת שפה מזעריים ולהטות את לשון העם אל מסלול הנשען על המקורות. פסקיה של האקדמיה הן 'דיקטטורה' ו'טרחנות' בעיני הפרו"פ, ואינו רואה הצדקה לקיומה. אותם ישראלים האומרים עשרה שקלים הם שטופי מוח! והפרו"פ מיצר על כך שהוא נמנה על שטופי המוח וגורס עשרה שקלים, ולא עשר שקל.
לפני שאתייחס לגוף הדברים אומר: אין עוד עם בעולם ששפתו היא קושאן על מולדתו. רק עם ישראל לבדו נדרש תדיר לנפנף בקושאנים על מולדתו. ואין עוד ערב-רב של שבטים המתייחסים על אותו אב המשותף להם בעיקר בזכות השפה המשותפת. וכך העברית אין דומה לה בין לשונות אומות העולם כדבק המאחד את כל אותם שבטים יהודיים.
אם לא העברית מה לנו כאן? הֲלֹא טוֹב אֲמָנָה וּפַרְפַּר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק (וניו יורק ולונדון ופריס ואוגנדה) מִכֹּל מֵימֵי יִשְׂרָאֵל ? (מל"ב ה' 12)
על אחד הנדבכים התחתונים בדרומו של הכותל המערבי נתגלתה כתובת חרוטה: "וּרְאִיתֶם וְשָׂשׂ לִבְּכֶם, וְעַצְמוֹתֵיכֶם כַּדֶּשֶׁא (תִפְרַחְנָה)" (ישעיהו ס"ו). הייתי הראשון שצילם את הכתובת הזו בעת חשיפתה וזכורה לי היטב ההתרגשות שאחזה בי לאמור: הנה מכתב מאבותי!
חורט הכתובת, לו היה מרים את עיניו, היה רואה מסביבו יהודים, רומאים ואולי בני אומות אחרות. אחת אני יודע: אף ערבי לא היה שם! לא באותו יום ולא במשך מאות שנים לאחר מכן.
עבורי שקולה הכתובת הזו כנגד רישום בטאבו. וכי למה? דובר עברית אני!
הפרו"פ טען כי הישראלית היא לבדה לגיטימית, כי היא "טבעית". העברית, לדבריו, היא יצירת כלאיים אשר לעורקיה הערו תערובת של כל השפות העולות על הדעת. אבל יותר מכל מציין הפרו"פ את היידיש. הדוגמאות והאנקדוטות אותן הוא מביא והאמורות לצייר את העברית כבליל שאינו רלבנטי לחיינו היום מופרכות מעיקרן, ראה סיפורו על המלומד הבריטי, האמון על עברית תנ"כית שלא ידע יידיש ומשום כך לא הבין את נשיאנו! עורבא פרח. עוד הוא טוען כי הנוער דהיום לא יכול לקרוא את התנ"ך ושאר מקורותינו. איזה נוער? לי נדמה שהנוער שאינו קורא תנ"ך יתקשה גם לקרוא עיתון! (פרט לעמודי הספורט) ואף אינו יודע את מקומו של ים המלח, כפי שראינו לבושתינו בתוכנית הריאליטי 'היפה והחנון'. וכדי ביזיון וקצף. זה אותו נוער שעל תקינות שפתו בונה וחותם הפרו"פ. כניעה נוראה לרדידות. מי שיבדוק היטב יגלה את הסכנה לעתידנו כמדינה יהודית.
ביום ו' ה- 12/12/08 הביא מוסף '7 ימים' ראיון עם פרו"פ בלשן, גלעד צוקרמן, הפרו"פ פרס על פני הראיון את הרעיון אותו אפשר לסכם בשורה אחת: כל שמדובר בפי כל מאן דהוא הוא שפה תקנית. המבחן היחיד לתקינותה של השפה הוא היותה מופקת מפיו של 'יליד'. יש עוד תת מבחן—האם מבינים את הדובר אם לאו.
הדברים הבאים שאומר יעוררו זעם בלב רבים. כל אותם רבים ה'פוליטיקלי קורקטים' האומרים שאין לשפוט אדם לפי מראהו החיצון. אבל אני לא יפה נפש. מרגע שהנחתי עליו את עיני, אותו פרו"פ שטרח לפשוט את בגדיו ולהכין שלט ולהצטלם בעירום! עוד בטרם פצה את פיו ידעתי מה תהיה דעתו. שערותיו הארוכות וזקנו המדובלל אמרו: "אני שמאלני ואני אוהב להשתכשך בשפת ביבים"! ומשפתח את פיו דיבר בקול צווחני ובהתרגשות ווכחנית שכח את הכלל: דברי חכמים בנחת נשמעים.
בתוכנית 'ערב חדש' ב- 15/12.08 ומאוחר יותר באותו יום, בתוכניתם של לונדון וקירשנבאום, חזר והעלה הפרו"פ את הגיגיו על אודות מעמדה של העברית המדוברת בפי העם. 'לונדון וקירשנבאום' דיברו איתו במסגרת הפינה בה הם משוחחים עם אנשי אשכולות, לרוב בעקבות ספר שפירסמו. הפרו"פ כתב ספר ( אותו לא קראתי, דברי הם בתגובה לראיונות המשודרים והכתובים לבדם) וכותרו "ישראלית שפה יפה". הספר היה העילה לראיונות עם הפרו"פ.
...בשפת הרחוב אין שגיאות, כך הפרו"פ, כי הדובר ה"ילידי" אינו שוגה בהגדרה.
זאת משום שאליבה דה פרו"פ צוקרמן שפת ה"ילידים" מתפתחת באופן 'טבעי'. הוא בז לשקידתה של האקדמיה ללשון העברית לשמר שרידי רמת שפה מזעריים ולהטות את לשון העם אל מסלול הנשען על המקורות. פסקיה של האקדמיה הן 'דיקטטורה' ו'טרחנות' בעיני הפרו"פ, ואינו רואה הצדקה לקיומה. אותם ישראלים האומרים עשרה שקלים הם שטופי מוח! והפרו"פ מיצר על כך שהוא נמנה על שטופי המוח וגורס עשרה שקלים, ולא עשר שקל.
לפני שאתייחס לגוף הדברים אומר: אין עוד עם בעולם ששפתו היא קושאן על מולדתו. רק עם ישראל לבדו נדרש תדיר לנפנף בקושאנים על מולדתו. ואין עוד ערב-רב של שבטים המתייחסים על אותו אב המשותף להם בעיקר בזכות השפה המשותפת. וכך העברית אין דומה לה בין לשונות אומות העולם כדבק המאחד את כל אותם שבטים יהודיים.
אם לא העברית מה לנו כאן? הֲלֹא טוֹב אֲמָנָה וּפַרְפַּר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק (וניו יורק ולונדון ופריס ואוגנדה) מִכֹּל מֵימֵי יִשְׂרָאֵל ? (מל"ב ה' 12)
על אחד הנדבכים התחתונים בדרומו של הכותל המערבי נתגלתה כתובת חרוטה: "וּרְאִיתֶם וְשָׂשׂ לִבְּכֶם, וְעַצְמוֹתֵיכֶם כַּדֶּשֶׁא (תִפְרַחְנָה)" (ישעיהו ס"ו). הייתי הראשון שצילם את הכתובת הזו בעת חשיפתה וזכורה לי היטב ההתרגשות שאחזה בי לאמור: הנה מכתב מאבותי!
חורט הכתובת, לו היה מרים את עיניו, היה רואה מסביבו יהודים, רומאים ואולי בני אומות אחרות. אחת אני יודע: אף ערבי לא היה שם! לא באותו יום ולא במשך מאות שנים לאחר מכן.
עבורי שקולה הכתובת הזו כנגד רישום בטאבו. וכי למה? דובר עברית אני!
הפרו"פ טען כי הישראלית היא לבדה לגיטימית, כי היא "טבעית". העברית, לדבריו, היא יצירת כלאיים אשר לעורקיה הערו תערובת של כל השפות העולות על הדעת. אבל יותר מכל מציין הפרו"פ את היידיש. הדוגמאות והאנקדוטות אותן הוא מביא והאמורות לצייר את העברית כבליל שאינו רלבנטי לחיינו היום מופרכות מעיקרן, ראה סיפורו על המלומד הבריטי, האמון על עברית תנ"כית שלא ידע יידיש ומשום כך לא הבין את נשיאנו! עורבא פרח. עוד הוא טוען כי הנוער דהיום לא יכול לקרוא את התנ"ך ושאר מקורותינו. איזה נוער? לי נדמה שהנוער שאינו קורא תנ"ך יתקשה גם לקרוא עיתון! (פרט לעמודי הספורט) ואף אינו יודע את מקומו של ים המלח, כפי שראינו לבושתינו בתוכנית הריאליטי 'היפה והחנון'. וכדי ביזיון וקצף. זה אותו נוער שעל תקינות שפתו בונה וחותם הפרו"פ. כניעה נוראה לרדידות. מי שיבדוק היטב יגלה את הסכנה לעתידנו כמדינה יהודית.
ה'ישראלית' של הפרו"פ נזונה משני מעיינות: הסלנג והבורות. הסלנג, אכן, הוא יצירה אורגנית של חיי היום יום. הוא תעודת זהוי אמיתית של קבוצות חיות. עם הזמן סלנג עובר סינון וכל שראוי בו חורג מקבוצת המקור שלו והופך הילך תקין, והכל שפיר.
המועקה הכבדה נובעת מן הבורות של הנוער. נכון יהיה לכנות את שפתו לא עברית כי אם 'בורית'. נחשולי הבורית/בורות שוטפים כל חלקה טובה ונשאיה הם הנוער המנותק מכל דבר הדורש קורטוב של ידע, או טיפת מאמץ. הוא שקוע בהוויות שמכנם המשותף הם רדידות וצרות אופקים. מקרה אופייני מוכר לכל קורא עיתון במקום בו עוברים ושבים. במהרה יגיע צעיר וישאל: אפשר ת'ספורט? שאל את הצעיר מה אומרים לו 'פילגש בגבעה', 'מערת סדום', 'דגל הדיו', 'סדין אדום', 'נתן אלתרמן', או כל כיוצא באלה פיסות תרבות או אקטואליה, הבסיס של עם בארצו. הוא יכשל בתשובותיו.
אותו מרכיב שפה שהפרו"פ מכנה 'חינני' פושה כמחלה ממארת ונולד וניזון מן הבורות. הסכנה בחובה של הבורית נוגעת לעצם קיומנו כעם בארצו. אבל אולי קיום כזה אינו חשוב בעיני הפרו"פ?
ההיסטוריה של עם ישראל ניכרת, בין השאר, בשני מופעים: ארכיאולוגיה, הקשורה לתקופות היות העם על אדמתו ועולם הרוח היהודית הענק שרובו אם לא כולו מכוון לציון. ככל שה'יליד' דהיום יהיה מלא בעבר של עמו כך ירגיש בעל בית בארצו. המפתח החשוב ואולי היחיד לעברו של העם היא העברית, אותה עברית של האקדמיה.( ויפה גרס פרו"פ סיריל אסלנוב מן האקדמיה בתשובתו לפרו"פ צוקרמן:..."הדחף של האחרון נגוע בנסיון לגרום לדה-קונסטרוקציה של מדינת ישראל והרעיון הציוני".
אליעזר בן יהודה לא התעסק בעברית כתחביב. בחושו הבריא שיש בו יותר משמץ של נבואה, הבין את חשיבות העברית לתקומת העם בארצו. בימינו העברית חשובה לא פחות. היום יש לנו הרבה יותר להפסיד.
בסוף הראיון ב '7 ימים' מצוטט הפרו"פ: ...גם שופטים יכולים להגיד 'חמש חודשים בפנים', וזה מקובל על הפרופ', כי הרי מה שחשוב שהעבריין יבין, ויש לשער שהעברין, שודאי אומר "חמש אלף", לא ירגיש מוזר.
ואני אומר: מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו.
המועקה הכבדה נובעת מן הבורות של הנוער. נכון יהיה לכנות את שפתו לא עברית כי אם 'בורית'. נחשולי הבורית/בורות שוטפים כל חלקה טובה ונשאיה הם הנוער המנותק מכל דבר הדורש קורטוב של ידע, או טיפת מאמץ. הוא שקוע בהוויות שמכנם המשותף הם רדידות וצרות אופקים. מקרה אופייני מוכר לכל קורא עיתון במקום בו עוברים ושבים. במהרה יגיע צעיר וישאל: אפשר ת'ספורט? שאל את הצעיר מה אומרים לו 'פילגש בגבעה', 'מערת סדום', 'דגל הדיו', 'סדין אדום', 'נתן אלתרמן', או כל כיוצא באלה פיסות תרבות או אקטואליה, הבסיס של עם בארצו. הוא יכשל בתשובותיו.
אותו מרכיב שפה שהפרו"פ מכנה 'חינני' פושה כמחלה ממארת ונולד וניזון מן הבורות. הסכנה בחובה של הבורית נוגעת לעצם קיומנו כעם בארצו. אבל אולי קיום כזה אינו חשוב בעיני הפרו"פ?
ההיסטוריה של עם ישראל ניכרת, בין השאר, בשני מופעים: ארכיאולוגיה, הקשורה לתקופות היות העם על אדמתו ועולם הרוח היהודית הענק שרובו אם לא כולו מכוון לציון. ככל שה'יליד' דהיום יהיה מלא בעבר של עמו כך ירגיש בעל בית בארצו. המפתח החשוב ואולי היחיד לעברו של העם היא העברית, אותה עברית של האקדמיה.( ויפה גרס פרו"פ סיריל אסלנוב מן האקדמיה בתשובתו לפרו"פ צוקרמן:..."הדחף של האחרון נגוע בנסיון לגרום לדה-קונסטרוקציה של מדינת ישראל והרעיון הציוני".
אליעזר בן יהודה לא התעסק בעברית כתחביב. בחושו הבריא שיש בו יותר משמץ של נבואה, הבין את חשיבות העברית לתקומת העם בארצו. בימינו העברית חשובה לא פחות. היום יש לנו הרבה יותר להפסיד.
בסוף הראיון ב '7 ימים' מצוטט הפרו"פ: ...גם שופטים יכולים להגיד 'חמש חודשים בפנים', וזה מקובל על הפרופ', כי הרי מה שחשוב שהעבריין יבין, ויש לשער שהעברין, שודאי אומר "חמש אלף", לא ירגיש מוזר.
ואני אומר: מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו.
