מאמר של נץ. נשמה טובה אבל לא דון קישוט. השאיר אותי עם טעם מר הבא מן האמת בדברים וההכרה שבידנו לשנות ואין נוקף אצבע.

העתקתי גם את תגובתי בבלוג של נץ.

שלום לך ארץ נהדרת
(דברי נץ:) יצא לנו לדבר ביננו על המעברים האלה, מירושלים לכ"ס ומישראל לארה"ב, הרבה פעמים. זה בכלל לא נעשה כלאחר יד ולא רק מתוך הכרח תעסוקתי.על ירושלים כבר הספקתי לספר. כל כך אהבתי את העיר והאיזור, לטייל בשכונות הותיקות ובחצרות הבתים, כמו החצר שהיתה לנו ב"בוב הבנאי" בשכונת בית הכרם, עם עץ השזיפים האדומים-חמוצים, הרימון, גפן ומישמיש, שאכלנו בה על הדשא ארוחות רגועות של שישי בצהריים, או החצר של הכהנים באבן-עזרא ברחביה וגם בעצם ה"חצר" עם עץ התות הענקי במרכז ביה"ס התיכון. קניות בשוק מחנה יהודה ואז מרק קובה אצל רחמו (אי אפשר בסדר הפוך, בגלל שהבטן לא סוחבת בעליה). רגעים נוסטלגים כאלה יש בלי סוף, אבל מצד שני, היו גם יותר מדי בעיות. מחירי הדירות המטורפים יחד עם מקומות עבודה בודדים ומתמעטים, חפירות בכבישים שלא נגמרות לעולם יחד עם שום השקעה תרבותית, חרדים שמתחילים להסתובב גם ב"בוב הבנאי" יחד עם השכונות החדשות שמגדלות ארסים ופרחות בלבד. גשר המיתרים - הגוש המיותר הזה שנראה מעניין רק מזוית מאוד ספציפית, אבל חוץ ממנה שוכב כאבן שאין לה הופכין באמצע סלאמ'ס של שחורים בלי שום רכבת נראית באופק שתעבור עליו ועלה מליונים - הבהיר גם לי שלא בירושלים נרצה להקים משפחה.מה ששבר מבחינתי את גב הגמל לטובת הנסיעה לארה"ב, היתה מלחמת לבנון II וסיפור גלעד שליט. תמיד התחשק לי לחוות את החיים שם, אבל עכשיו הבנתי שאני חייב את זה לעצמי ולעידית - פסק זמן, הערכה מחדש, חופש. בזמן המלחמה שירתתי במילואים בג'נין, והרגשתי איך כל התנאים קיימים כדי שאני אהיה שליט/גולדווסר/רגב הבא. אין שום שינוי בתרגולות הצבא לעומת המצב החדש. עדיין אותם תרגילי פרט-חוליה לעבר פיתה סורית, ועדיין תרגולת פריקה והסתערות מבט"שית. ההזדהות שלי עם גלעד שליט היא מוחלטת. גם אני הייתי בשריון ולפי איך שהבחור הנבך נראה, גם הוא לא בדיוק היה שייך לשם. זו הבעייתיות בגיוס חובה, לא תמיד מי שיש לו פרופיל 97 יכול באמת להיות חייל. עמדתי באותם מילואים במחסום בודד ומבודד, הרים סביב לי, מקורקע למקום בגלל משקל השכפ"ץ ללא תועלת או תכלית. לפחות למען המילואים הבאים הצלחתי לשכנע שאותי לא מעלים יותר על סיורי ג'יפים. אחרי המלחמה קבעה ועדת וינוגרד שנחלנו כשלון, ובכל זאת עולם כמנהגו נוהג, ולא עזרו המחאות שבהם לראשונה גם אני ניסיתי להשתתף. 3 שנים עברו ועדיין לא נמצא פתרון לבעית שליט. אני חושב שרואי ושהם באמת מאמינים שביכולתם לשנות את המציאות, שאי אפשר מצד אחד להתלונן ומצד שני לברוח ולא לפעול לשינוי. אבל גם זה לא פשוט בשבילי, גם כאן אני לא מתאים ללחימה. מעולם לא הצלחתי להבין את ה"מערכת", הביורוקרטיה והפוליטיקות. אני לא משוכנע, לאור הפרשות האחרונות שיש בכוחי לשנות. אולמרט כשל ונשאר על כסאו (עד להצטברות "מספיק" פרשיות שחיתות), אחרי כל מבדק מתגלה מערכת החינוך הכושלת ומורים מוכים ע"י התלמידים ועדיין הכל ממשיך כרגיל, כל קבלן בונה מה שבא לו, איפה ואיך שמתחשק לו ועדיין הכל כרגיל, כל הארץ הפכה לרשת כבישים ובניינים אחת גדולה. אל מעט שמורות הטבע כבר אי אפשר ללכת, כי כולם שם, יחד עם הזבל שלהם. אני חייב לפחות לתקופה כלשהי להתרחק מכל הלחץ והצפיפות שחונקים אותי, ולשקול איך אוכל להשתלב בהם בצורה יותר מוצלחת.אז נכון, אם כל אחד ילך לשאוף אויר באטלנטה, אז לא יהיה סיכוי לתיקון בארץ, אבל נדמה לי שלא משנה מה אנשים עושים, עדיין המדינה במסלול התדרדרות מתמיד. אותם רגשות נוסטלגים שעלו בקטע על ירושלים נכונים לגבי הארץ כולה - אני מרגיש מחובר לתרבות, להווי (בחברה המצומצמת שבה אני מסתובב) ולנופים, אבל דוחקים אותי יותר ויותר הצידה והחוצה - כולם צופרים לי, אבל אני לא מרשה לעצמי לצפור מחשש שאקבל סכין בבטן.כבר 3 שנים שאני פותח ynet כל בוקר בתקווה שאראה את הידיעה על גלעד שליט שחזר הביתה. זה יהיה בשבילי רגע כל כך שמח. השבי שלו מסמל בשבילי הכל, איך האדם הפשוט תורם למדינה, אבל בשורת מחדלים ואי אכפתיות נותר מאחור.

מורטוריום כתרופה

מורטוריום כתרופה.
(ערוץ 10 לונדון את קירשנבאום, 06/10/09) לצפיה בשידור כנס לנענע10

היה נראה לי שירון לונדון שיפר לאחרונה את עמדותיו והתבטא לעיתים בצורה ימנית יותר מהרגלו. אבל דרשתו על ענין החפירות בהר הבית אותה השמיע בתוכניתו לונדון את קרשנבאום גדשה את הסאה. לונדון חוזר ומביא הצעה לא מציאותית, מנותקת ומפחידה כל אדם שפוי.

לונדון המליץ בפאתוס, ומוטי החרה והחזיק אחריו, (כל שמוטי עושה בשנים האחרונות הוא להחרות ולהחזיק אחרי ירון), להכריז על מורטוריום של שנתיים בחפירות הר הבית ומובטח לו שהשקט ישתרר, וטיפוסים כשייך רע-איד סלאח יבואו על סיפוקם ושלום על ישראל. עובדה, כבר לפני שנה ומחצה הציע לונדון את ענין המורטוריום וכאז כן היום ונמוקיו הנחרצים עמו: וכי מה גילינו? לא ידענו שהכותל נמשך? לא ראינו אבנים בגודל כזה? ואם ימשיכו החפירות מה נגלה? והרי הצטבר די חומר להעסיק את המחלקה לארכיאולוגיה למשך שנתיים! אוזני תצילנה. האופק של ירון והמחרה ומחזיק אחריו נמצא בקצה אפם, ומה בתום השנתיים? שנתיים נוספות? שאלת שווא. השמאל עושה חשבון של כאן ועכשיו ולא עוד.
וכי למה רק שנתיים? הלא טובות מהן שבע שנים (שבע מספר קדוש!), ולמען הסר כל סיבה לטענה, אולי מוטב לוותר על כל העסק. איך אומרים הנאורים: סך הכל אבנים! סך הכל ירושלים! חבל על כל טיפה של זיעה או דם.
דרכם של שמאלנים לחשב חשבונות שלפני אפם. דוגמאות לא חסרות. כמו שאמר יוסי ביילין בענין הנסיגה מלבנון: אם הם יירו כדור אחד—אז ניכנס בהם!!
גשם הכדורים שירד על תושבי שלומי נותר, למותר לציין, בלי "כניסה" של ביילין.
ירון לונדון אכן סבור שבשתי שנות המורטוריום יעלו השייך ומאמיניו להר הבית בשלווה ורוגע. ישאו תפילה זכה ולא, אין סכוי שהש-ן יעלה להם לראש. ודאי, כך לונדון, ודאי שעם תום השנתיים, לכשהארכאולוגים יקבלו (או לא) רשות להמשיך ול'חטט' באבנים הלא חשובות שהרי רק אבנים הן, או אז תתקבל עבודתם ללא עוררין מוסלמיים. אחרי שנתיים יעמוד השייך הנאור וישקיף על העבודה ויצקצק בשפתיו ויאמר: ראו את היהודים, מה האבנים האלה להם? הרי מקדש לא היה כאן מעולם!
היותה של הצעת מורטוריום החפירות כה חסרת שחר, גורם לי להציע הצעה באותה רמה של הגיון. היה ובמשך המורטוריום או לאחר פקיעתו יהיו, (למרבה ההפתעה), אירועים של אי-שלווה בהר הבית, כגון חפירות מוסלמיות, (כשרות תמיד), וכגון בנוי מוסלמי על ההר, או זריקות אבנים או כל כיוצא באלו, ידרשו הצמד ירון ומוטי להודות בפומבי על אשמתם בהטפה לרעיון נורא.
נטיית השמאל לראות בתהליכים קריטיים ובלתי הפיכים משחק תעלה לנו בדמים. לכולם זכורה הסיסמה השמאלנית: כבר ניסינו הכל, אז הבה ננסה גם את זה! ואז עולה רשימת הצעות איך להניח את ראשינו על הגרדום, כי "את זה עוד לא ניסינו". מורטוריום עוד לא ניסינו. הבה נהמר על שלום ישראל, מורטוריום!
אגב, לפני עליית ראיון העוועים על המורטוריום ראיינו השניים את ד"ר נורהאד עלי, מזרחן וערבי, והיה פאתטי לראות איך השניים משתדלים בכל אונם לשכנע את המדען שיש ערבים המבינים שישראל אינה רוצה להרוס את אל אקצה, וד"ר נורהאד, שזה מקצועו, דבק בדעתו האומרת כי הערבים משוכנעים שזו אכן כוונתה של ישראל. אך הוא דיבר אל אוזנים ערלות, סתומות בשעווה שמאלנית. לונדון וקרשנבאום לא מוכנים להטמיע את העובדה שהערבים, רובם ככולם, בארץ בחו"ל ובעולם כלו מאוחדים בדעתם שישראל בדרך להרוס את אל אקצה.

תמצית יפיפיות הנפש.
גיל קולן רחובות

שמאלנות בקרב מאסף

תומר קמרלינג:"אין עם מי לדבר" ידיעות אחרונות, מוסף 7 לילות 310709

ימים גדולים! מי פילל שיבוא יום והשמאל ירגיש נדחק אל מחוץ לספקטרום הפובליציסטי? הכותב מבכה את מעבר דובריו אל הצד השני של הרחוב, קרי אל השקפות ימניות.
בהתנשאות שמאלנית אופיינית הוא קובע שהמאזינים של תוכנית 'המילה האחרונה', שכולם נסחפים בזרם ימינה, הם המאפשרים את "הקונץ של לימין שור". בחיוך סרקסטי הכותב מבחין ב'נורמה', היינו אופנה, המנהיגה את ההמונים הנבערים(?) בגירוש היוסים- שריד וביילין מן החיים הציבוריים. (בידוע שהבערות נחלת הימניים לבדם).
אבל זו, אליבה דה הכותב, אינה הבעיה העיקרית. הבעיה היא מצפון. זה מה שחסר לימין. שוב צף המצפון השמאלני, היחיד, הנעלה, הנאור, המתקדם, האמיתי, הטוב והמטיב. הוא לבדו ראוי שניפול על ברכנו לפניו. סליחה, גם לי, האחרון והקטן בשבטי ישראל, יש מצפון. אין סמכות בעולם שיכולה לקבוע מצפון לכל. מצפון הוא בהגדרה עיניינו הפנימי\אישי של כל פרט. הסבור הכותב שהימנים הם נעדרי מצפון כי שלהם שונה משלו?
ומוסיף הכותב ומצהיר כי תפקידו של השמאל 'לקדש את רוח האדם גם כשדם נשפך על האדמה, לקדש ויהי מה'. אם לא הייתי נתקף בבחילה למקרא הקיטצ' הפרימיטיבי הזה הייתי שואל: האם הכותב מבחין בין רוח אדם לרוח אדם אחר?
האם בדק תרומתם של קידושים כאילו?
והכותב מסיים ביאוש מעורר רחמים: " כתב שמאלני שיגויס לתוכנית ממילא לא ישכנע איש, אבל למצער קולו של המצפון ישמע". הכותב אינו טורח לציין איזה מצפון, כי המצפון היחיד הקיים הוא המצפון השמאלני שאין בלתו והוא לבדו מצפון.

גיל

Islam and Civilization

Rehovot, May 29th
ISLAM AND CIVILIZATION
For eons, as man ascended the scale of evolution, patterns of behavior evolved that were adequate (Until the advent of Islam) to ensure the survival of the human species.
Neither physical distance nor total lack of contact between societies prevented an obvious similarity of the basic traits of their respective cultures. All the cultures, at their very out set, recognized the fundamental need for an appropriate response to digressions from the ‘norm’*). The response, common to all cultures was a punishment proportional to the digression, at times as severe as death. This behavior was a time tested vital component of society’s durabilty.

*)In my book ‘norm’ in a group is anything conducive to perpetuation of that group
Cultures can be tailored for life in the Arctic or the Dessert, yet very early in their existence the concept of ‘Crime and Punishment’, a vital yarn holding the weave of life together evolved into chapter #1 of the moral codes of the respective cultures.
Over millennia the definition of crime/sin crystallized into: A sin is a deed or lack there of proven to be detrimental to the perpetuation of the species. Living things, humans and animals alike, in their quest for survival, threatened and punished the sinners. Back then there were no faculties for criminal sciences, evolution equipped leaders or majorities to know what to punish and how. Over the years the moral code became an umbrella under which society could live. Culture determined what an appropriate punishment is. It became a pillar of civilization.

All the above came to show how, contrary to common belief, Moral Code is not rigid and frozen. It evolves continuosely, as it adapts to the here and now.

What is an appropriate punishment for a suicide bomber (Usually Muslim)?
Facing Islam the western world stands helpless. Rather it would be correct to say, the world barely holds it's nose over the sea of oil in which Islam has flooded it. Islam freed itself from constrains of civilization as we know it. Those of us whom I call ‘Bleeding hearts’ try hard not to see Muslim fundamentalism for what it is. They say it is a ‘marginal phenomenon’, ‘not representative of Islam’, ‘temporary and not dangerous’ etc. The Bleeding hearts regard Islam as a romantic entity, something virtual along Lawrence of Arabia’s hallucinations- ....Riding noble horses, ....Wide pristine expanses of clean desserts, ....Hospitality, and so forth.
Such misleadimg illusions are dangerous. The west, drawing on its traditional cultural heritage is at risk of collaps, Islam. Floating on an ocean of oil, is threatening to drown the non Muslim world in a deluge of oil and terror.

I can not help but nominate Bin Laden as currently the most prominent Islamic representative. We are witnessing Islam, laden with fathomless inferiority complexes, engaged in an uncalled for war to ‘redeem’ the honor of the Koran and their Prophet, and the civilized west is brought to its knees: What will happen to oil supply? Arson? Pogroms? Caricature censorship? Cancelled shows? Terror attacks? If Bin Laden is not representing Islam should we not witness many counter demonstrations by so called 'moderate' Muslims? If there is truth in the claim that Bin Laden is not a Moslim idol then why was he not excommunicated by his ‘moderate' cobelievers? The passive consent of the 'moderates' is telling. No, the world at large is held for ransom by El Qaida. But try and frisk a Moslem in any transport terminal, what an out cry!! How dare you, you western racists, the curse of Allah on you!! You heathens!
Bleeding hearts say: "Dry the swamp and the mosquitoes will disappear". The bleeding hearts interpretation is: Pour your resources into the swamp so it dries up and does not feed the mosquitoes any longer, succumb to every last whim of the terrorists. Will the Muslim terror-drive stop? Never! Moslim-terror-drive-motivation is beyond economical or political issues; rather it is driven by fanatic persuasions to be quenched only by the conversion, by any means, of the last western ‘heretic’. Praize Allah!!
The true and effective meaning of "Drying of the swamp" is to free the world from dependence on oil for energy. Using alternative energy sources has numerous benefits, not the least of which is to rid humanity of the Muslim noose around its neck, while transforming Muslims into ordinary people.
Such an operation of swamp drying takes time. What do we do in the meanwhile?
If the west is to survive, it must modify the western moral code, this mosification must arm society to combat Islam. It is high time to come to realize the fact that Islam has abandoned the accepted framework of civilized world as shown by it's disdain of "Crime and Punishment" concept hitherto recognized. Thus it is only right to arm our selves with new chapters of moral code.
These new moral attitudes will appear to some (Bleeding hearts) as immoral. Those who uphold this view are prisoners of the fossillized out look on moral code. The only Raison d’être of each and every moral code inheritted is their contribution to human survival.
In face of Islam’s attack on the west the latter must legitimize a penal action which has been Taboo until the advent of El Qaida: Adopt the ultimatum. The obvious problem with it is that oftentimes innocent non-collaborators get in the way of the ultimatum being activated. So the moral way is design the ultimatum to minimize the collateral damage. But, and it is hard to say, Islam’s attacks will only stop after some ultimatums have been carried out. The suicide bombers will not be affected right away, but over time the population from which the terrorists originate will out-cast them, heeding their own modified moral code. Bleeding hearts among us will cry out that this is immoral collective-punishment. Yet, humanity is already engaged in many collective punishment activities, cases in mind Syria, North Korea, Iran, South Africa, Cuba…..
Appropriate punishment advocated by the bleeding hearts, together with narrow minded political and economical interests mitigate the effectiveness of the sanctions resulting in a ping pong pattern: Terror, then inadequate reaction, then further terror and again non decisive reactions, and so on, a game where the classic moral rules apply only to the non Muslim player. Eventually the fist is pounded, always late and costly. Inevitably lives and assets have been wasted on both sides.
Any unbiased observer will admit the world is shifting towards the ultimatum/sanction way. Islam robbed the west of choices.
May be I will not live to see the world’s liberation from El Qaida’s Islam, but freedom is sure to come.

The west must wake up, and it will.

איסלם וציוויליזציה

משך עידנים, בטפסו על שלבי האבולוציה, יצר האדם תבניות התנהגות שאיפשרו והבטיחו (עד בא האיסלם) את קיום המין האנושי.
מרחק פיזי ואפילו נתק מוחלט בין תרבויות לא מנע דמיון מובהק בקווי היסוד של התפתחותן. כל התרבויות, עוד בשחר הווצרן, הכירו בצורך בתגובה חריפה לחריגה מסוכנת בהתנהגותו של הפרט כדי לשמר את סכוי הרוב לשרוד.
תרבות יכולה לפתח שפה יחודית, היא יכולה להתאים לחיים בקטבים או במדבריות, אבל בבסיס כולן יש מרכיב משותף והוא הטיפול בנושא החטא ועונשו. האדם, בד בבד עם היותו לאדם, הבין בצורה המעשית ביותר מהו חטא. חטא הוא מעשה או מחדל אשר אלפי שנים של אבולוציה הוכיחו את נזקו לחברה. ובכול התרבויות אנו מוצאים שהאמצעי האולטימטיבי לסדור חיי החברה הוא איומה של החברה התרבותית על הפרט, רכושו או חייו. בצורה ההיולית ביותר תרבות היא מסגרת הרואה בחטא איום על קיומה ומגיבה בעונש שקול, אשר לעיתים, במידתיות הנדרשת, יכול להגיע עד עונש מוות. על אפם של יפי הנפש תרבות בת קיימא ניכרת במערכת העונשים שלה. האיסלם ערער את שווי המשקל של מערכת העונשים התרבותיים כפי שהכרנום.
איזה עונש הוא מידתי למרצחים מתאבדים (מוסלמים)?
העולם המערבי עומד חסר אונים מול האיסלם ששיחרר את עצמו מכבלי הציוויליזציה. יפי הנפש מתאמצים לעצום את עיניהם ולראות בפונדמנטליזם/הרדיקאלי המוסלמי תופעה שולית, לא מייצגת, זמנית, לא מסוכנת. בעיניהם האיסלם הוא משהו רומנטי, משהו ערטילאי כהזיותיו של לורנס איש-ערב: רוכבים על סוסים אצילים, טוהר, יושר, מרחבי המדבר הנקי, הכנסת אורחים ועוד כאלו הזיות....
עצימת עיניים כזאת טומנת בחובה סכנה גדולה. המערב, על מסורת תרבותו שהכרנו עד בא הטרור המוסלמי, בסכנת קריסה.
כי האיסלם גם אם יחף הוא, גולש על משברי הדלק. ואכן מצליח האיסלם להטביע את העולם בביצת הדלק.
דווקא בבין לאדן אני רואה את מורה ההלכה באיסלם. באלה הימים שקוע העולם המוסלמי עתיר רגשי הנחיתות במלחמה על כבודם הרמוס של האיסלם ונביאו. והמערב נופל על ברכיו: מה יהיה עם הדלק? מה יהיה עם ההצתות? והפוגרומים? והבלגן המוסלמי? והקריקטורות? וההצגות המבוטלות? האם נראו הפגנות-נגד של מוסלמים "מתונים"? איפא הפגנות של מוסלמים נגד הטרור? איפא המוסלמים שרודפים את בין-לאדן?
יפי הנפש אומרים "ייבש את הביצה ויעלמו היתושים". משמע, אליבה דיפי הנפש, כניעה לטרור, תן לו מלוא תאוותו? הגשם את מטרותיו? האם ישוב אל אוהליו ואל עדריו? אשליה מוחלטת היא לחשוב שלחבית יצר-הטרף של הטרור המוסלמי יש תחתית.
ולא היא. פירושו הנכון של 'ייבוש הביצה' הוא שחרור העולם מן התלות בדלק. למעבר לשימוש במקורות אנרגיה 'חלופיים' יתרונות רבים. בין שאר היתרונות, ולא האחרון שבהם, הסרת עניבת החנק המוסלמית מצוואר העולם והאוכלוסיה המוסלמית תהפוך לנורמלית ולא מאיימת.
ייבוש ביצה כזה דורש זמן.
ומה עד אז?
אם חפץ חיים המערב הוא חייב להתאים את תרבותו ואת הקוד המוסרי שלו למלחמה באיסלם. צו השעה הוא ההכרה שהאיסלם נטש את מסגרת החיים התרבותיים המקובלים של חטא ועונש, דהינו נטש את המוסר המקובל ולכן נכון יהיה לנקוט נגדו באמצעים מוסריים חדשים. רק למראית עין ייראו האמצעים החדשים האלה כלא מוסריים. ה-RAISON D’ETRE היחיד של 'מוסר' הוא תרומתו לקיום המין האנושי. המושג 'מוסר' דומה בתוכנו העקרוני בכל התרבויות והוא מורכב מאוסף של קריטריונים לבחינת התנהגות שהוכיחה במבחן הזמן של אלפי שנים כתורמת יעילה להמשכיות החברה (המין) ולשימורה.
לנוכח מתקפת האיסלם על המערב חייב ה'מוסר' להכשיר נשק שהיה מוקצה עד הנה. נשק זה הוא "האולטימטום". הבעיה המוסרית בנשק זה היא שיישומו כרוך לעיתים בפגיעה בחפים (COLLATERAL DAMAGE). ולכן צריך לעצב את האולטימטום מראש כך שיצומצם נזקו ההיקפי. אבל, וקשה לומר זאת, מתקפת האיסלם תיעצר רק לאחר שכמה אולטימטה יצאו לפועל. לא מיד ישפיע האולטימטום על המתאבדים. עם עבור הזמן האוכלוסיות המוסלמיות תגענה בעצמן למסקנה שכדאי להן להקיא מתוכן את זרע הפורענות. להפנים שזה כדאי משום שהאולטימטה מכאיבים.
ההשקפה שעונש קיבוצי הוא תמיד רע לא עומדת לנוכח הטרור האיסלמי. כבר כיום נוקטות מעצמות בעונשים קיבוציים, ראה אירן ראה סוריה וצפון קוריאה.
מסתבר שהמידתיות לה מטיפים יפי הנפש, בצד אינטרסים מסחריים גלובלים מקעקעים את מערכת הסנקציות נגד ארצות הטרור וכך השפעת הסנקציות מתפוגגת, ולרוב רואים תבנית מחזורית של טרור, תגובה 'מידתית' (יפת נפש), טרור נוסף, תגובה 'מידתית', וכן הלאה, משחק פינג פונג בו השופט הוא ה'מוסר הקלסי' שחל רק על השחקן שאינו מוסלמי.
ללא יוצא מן הכלל הפינג פונג הזה מבזבז משאבים וחיים, ובסופו של דבר בלאוו הכי מטיחים את האגרוף. תמיד מאוחר ויקר.
דוגמה קרובה. (אני לא דן במחדלים שאיפשרו את חטיפת החיילים. אל נכון היה צריך להיות אולטימטום עומד ליירא את החוטפים הפוטנציאלים) משלמדנו על חטיפת החיילים בלבנון, האם התגובה של ריצת אמוק אחרי הנחטפים אל תוך מארב שעלה כל כך יקר היתה נכונה? ודאי שלא. נכון היה להכריז על אולטימטום חד וחלק, לאמור: תוך שלוש שעות אנו רוצים לראות את החטופים מוחזרים לישראל. אי עמידה בדרישה יגרור מחיר כזה וכזה שיוטל על ה'ביצה' ממנה באו 'יתושי' החוטפים. ( ואכן, במידתיות נאותה, דהיינו מכה כואבת מאוד מאוד). המלחמה הייתה נחסכת.
מי שעיניו פקוחות מבחין על נקלה בתנועה העולמית לכוון הסנקציות והאולטימטה. לעולם חפץ-חיים האיסלם לא מותיר ברירה.
אני אולי לא אזכה לשחרור מעול האיסלם, האיסלם האמיתי, זה של בין-לאדן, אבל החופש בוא יבוא. המערב חייב להתנער. והוא יתנער.

לדרוש אלוהים (ד"ר יאיר כספי "לדרוש אלוהים")

א
נגשתי לקרוא את הספר " לדרוש אלוהים ". לא אכחד כי הייתי חשדן. כבר היו לי בעבר פגישות עם מחפשי אלוהים, ולא שבעתי נחת מתוצאות השאקלה וטריא. בכל אותם דיונים לא שכחתי כי בני הפלוגתה שלי לעיתים מדענים, רופאים, ואנשים מודרנים לכל דבר.
בעיני מסתכל נטול נטיות אין כביכול הכרעה בין המאמין לאפיקורוס. אבל לדעתי נעוצה הבעיה בהבדל יסודי בינהם. בעוד המאמין נטול כל ספק, ומקובל עליו הכתוב כאכסיומה של אויקלידס או במילותיו של המאמין: דברי אלוהים חיים, הרי מולו עומד אדם פתוח לשכנוע, כל עוד נסיון השכנוע ניצב על ארגומנטים העומדים בבחינה שיטתית לפי עקרונות ההגיון.
נטלתי על עצמי לתת לספר 'הזדמנות', צ'אנס, אבל במהרה נואשתי, נוכחתי כי הספר הוא עוד ניסיון, לא מבריק, לבצע שליחות מיסיונרית. לאורך הספר מרצה המחבר בלשון מתוקה מדבש את הגיגיו הלא מבוססים. הוא חף מספקות, והוא נשמע כאילו רק טובתו של הקורא לנגד עיניו. לדעתי קרוב יותר לאמת כי הוא מובל בדחף דתי/מיסיונרי להביאך, הקורא, אל 'דרך האור', אל השאיפה לשלמות. מדבר רבות על היעוד של כל אדם וחיה ועל ה'תפקיד' המוטל על כל בריה.
לא כאן המקום לפרוס את השקפתי על העולם. ולכן אסייג את עצמי לקריאה אינטנסיבית של פרק בודד. בקריאה זו אנסה להראות עד כמה מופרך ניסיונו של המחבר לשכנע את שכמותי.
ציטוטים מן הספר יהיו בצבע אדום.

ב
שער א'
לעולם יש תפקיד. זו היתה תגליתו של איש בראשית. הים נועד להיות ים......בכל עץ, בכל שיח, בכל החיים, מצא האיש ההוא שאיפה למלא את רצון הבורא. הא מנין? ומיהוא אותו בורא שאת קיומו אמור הספר לאשש? מי בחן את מכמני לבבות השיחים ואת שאיפותיהם? נראה שהמחבר נשען על אותן אגדות נהדרות מן התלמוד ומן ההסטוריה היותר קרובה למשל האגדה הנחמדה המיוחסת לר' נחמן מברסלב, איך אלוהים עומד על כל גבעול עשב וממריץ אותו לגדול, (משמע להגשים את השאיפה למלא את רצון הבורא.).
כאן דוגמה לעולם דתי. רצון הבורא? וכי מיהו הבורא? הקיים הוא? ואם בורא הוא, מי יודע את רצונו? הרי הספר לא נועד למאמינים המשוכנעים בלאו הכי אלא לסבר את אוזני אובדי הדרך, ולדבר על לב הנבוכים. ההצהרות הנימלצות המופיעות בתחילת הרצאתו נעדרות כל ביסוס.
הוא ממשיך בהד שיטחי לתורת האבולוציה התאים התחלקו והפכו ליצורי מים למה? כי שמעו צווי התפתחותי! וממשיך ואומר כי הדגים למדו, במאמץ, לחיות על היבשה, כי כך נקבע !! ???
יותר ויותר אני נוכח שאי אפשר לי להמשיך לעמוד על כל מילה ואמשיך באופן יותר אקראי.
התפתחות החיים היא נסיונם המשותף של כל היצורים לבוא לידי השלמת עצמם.... וואו! היכן המתכונת לשלמות?
השורדים ........הם אלו היודעים להיענות למשימת השנוי המוטלת עליהם....

עייפתי. רדידות הכתוב מביאה אותי להרים ידים. על גב הספר כתוב שהמחבר ייסד ומנהל את קאתדרת 'פסיכולוגיה ביהדות' באוניברסיטת תל אביב. הייתי רוצה לשמוע שעור שלו. נראה לי שהשעור לא היה נגמר טוב.

ג.

אחת הבעיות הקרדינליות של בן אנוש היא כשלונו בתפיסת מושג האין-סוף.
אם היה אדם מנסה להטמיע את משמעות המושג 'עשרה מיליארד שנים', מה משמעות מציאותם של מיליארד מיליארד כוכבים, אולי היה משתחרר מן הרעיון שיש השגחה פרטית, והיה מבין שלתפילה יש ערך פנימי בלבד, אין היא עולה ואינה יורדת. היא מסתובבת בחדרי ליבו של המתפלל בכוונה, ונותנת לו מידה של שלווה, פורקן או שביעות רצון. התפילה לא הולכת לשום מקום כי אין מקום. (מקום כנוי לאלוהות. שהוא בכל מקום וכל העולם מקומו).
בני אדם נותרו נפעמים בראותם את נפלאות הטבע. ובהתפעמותם שאלו: מי עשה כל אלה? השאלה היתה משא קשה מנשוא, והאלוהים נוצר להקל.
אנשים כמוני חיים עם השאלות הלא פתורות. השקיקה לפתרון עזה, תמידית וכל צעד קטן קדימה מתקבל בשמחה. המאמינים באלוהים כבר פתרו הכל (מאמינים השואלים שאלות נדונים לסוף מר אם ינסו גם לשאול וגם להאמין) אבל אנו איננו עושים לעצמנו הנחות. אנו נהנים מן התשובות החלקיות שהמדענים והפילוסופים מעתירים עלינו מעת לעת. אכן, מידת הנודע קטנה ממידתו של הלא נודע. בשבילי זו לא סיבה להמציא אלוהים, ל'חפש דרך' או למלא יעוד נעלה, יעוד שהוא אליבא של ד"ר כספי יעוד שלי ושל החתול שלי גם יחד.

ד.

ועם כל האמור לעיל אני מודע למסורת היהודית ולעוצמתה יותר מרבים ממנשקי המזוזות. המקום שמלאה האמונה באל במסורת זו היה יסודי ומכריע. ברור לי כי אותה מסורת הביאתנו עד הלום (איזה קלישאה נדושה). ברור לי כי נושאי התרבות היהודית היו בעיקר מאמינים חדורי שליחות, יעוד, ותפקיד. עבדי אדוני, במובן הטוב של המונח.

נצח ישראל לא שיקר. האם יכולים חסרי אלוהים לשמור על נצח ישראל? בעיה. כאן ועכשיו אנו עדים לכרסום העמוק בביטחוננו בנצח ישראל. ולא אכנס לפוליטיקה שאינה מן העינין דנן.
עבד אדוני הוא לבדו חפשי! הצהיר פרופ' ליבוביץ. עמוק, HEAVY , אבל לפני הכל נחוץ להאמין כי יש אדוני.
גיל קולן. רחובות 2008

שפת העם מהי? עברית? ישראלית?

ביום ו' ה- 12/12/08 הביא מוסף '7 ימים' ראיון עם פרו"פ בלשן, גלעד צוקרמן, הפרו"פ פרס על פני הראיון את הרעיון אותו אפשר לסכם בשורה אחת: כל שמדובר בפי כל מאן דהוא הוא שפה תקנית. המבחן היחיד לתקינותה של השפה הוא היותה מופקת מפיו של 'יליד'. יש עוד תת מבחן—האם מבינים את הדובר אם לאו.
הדברים הבאים שאומר יעוררו זעם בלב רבים. כל אותם רבים ה'פוליטיקלי קורקטים' האומרים שאין לשפוט אדם לפי מראהו החיצון. אבל אני לא יפה נפש. מרגע שהנחתי עליו את עיני, אותו פרו"פ שטרח לפשוט את בגדיו ולהכין שלט ולהצטלם בעירום! עוד בטרם פצה את פיו ידעתי מה תהיה דעתו. שערותיו הארוכות וזקנו המדובלל אמרו: "אני שמאלני ואני אוהב להשתכשך בשפת ביבים"! ומשפתח את פיו דיבר בקול צווחני ובהתרגשות ווכחנית שכח את הכלל: דברי חכמים בנחת נשמעים.
בתוכנית 'ערב חדש' ב- 15/12.08 ומאוחר יותר באותו יום, בתוכניתם של לונדון וקירשנבאום, חזר והעלה הפרו"פ את הגיגיו על אודות מעמדה של העברית המדוברת בפי העם. 'לונדון וקירשנבאום' דיברו איתו במסגרת הפינה בה הם משוחחים עם אנשי אשכולות, לרוב בעקבות ספר שפירסמו. הפרו"פ כתב ספר ( אותו לא קראתי, דברי הם בתגובה לראיונות המשודרים והכתובים לבדם) וכותרו "ישראלית שפה יפה". הספר היה העילה לראיונות עם הפרו"פ.
...בשפת הרחוב אין שגיאות, כך הפרו"פ, כי הדובר ה"ילידי" אינו שוגה בהגדרה.
זאת משום שאליבה דה פרו"פ צוקרמן שפת ה"ילידים" מתפתחת באופן 'טבעי'. הוא בז לשקידתה של האקדמיה ללשון העברית לשמר שרידי רמת שפה מזעריים ולהטות את לשון העם אל מסלול הנשען על המקורות. פסקיה של האקדמיה הן 'דיקטטורה' ו'טרחנות' בעיני הפרו"פ, ואינו רואה הצדקה לקיומה. אותם ישראלים האומרים עשרה שקלים הם שטופי מוח! והפרו"פ מיצר על כך שהוא נמנה על שטופי המוח וגורס עשרה שקלים, ולא עשר שקל.
לפני שאתייחס לגוף הדברים אומר: אין עוד עם בעולם ששפתו היא קושאן על מולדתו. רק עם ישראל לבדו נדרש תדיר לנפנף בקושאנים על מולדתו. ואין עוד ערב-רב של שבטים המתייחסים על אותו אב המשותף להם בעיקר בזכות השפה המשותפת. וכך העברית אין דומה לה בין לשונות אומות העולם כדבק המאחד את כל אותם שבטים יהודיים.
אם לא העברית מה לנו כאן? הֲלֹא טוֹב אֲמָנָה וּפַרְפַּר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק (וניו יורק ולונדון ופריס ואוגנדה) מִכֹּל מֵימֵי יִשְׂרָאֵל ? (מל"ב ה' 12)
על אחד הנדבכים התחתונים בדרומו של הכותל המערבי נתגלתה כתובת חרוטה: "וּרְאִיתֶם וְשָׂשׂ לִבְּכֶם, וְעַצְמוֹתֵיכֶם כַּדֶּשֶׁא (תִפְרַחְנָה)" (ישעיהו ס"ו). הייתי הראשון שצילם את הכתובת הזו בעת חשיפתה וזכורה לי היטב ההתרגשות שאחזה בי לאמור: הנה מכתב מאבותי!
חורט הכתובת, לו היה מרים את עיניו, היה רואה מסביבו יהודים, רומאים ואולי בני אומות אחרות. אחת אני יודע: אף ערבי לא היה שם! לא באותו יום ולא במשך מאות שנים לאחר מכן.
עבורי שקולה הכתובת הזו כנגד רישום בטאבו. וכי למה? דובר עברית אני!
הפרו"פ טען כי הישראלית היא לבדה לגיטימית, כי היא "טבעית". העברית, לדבריו, היא יצירת כלאיים אשר לעורקיה הערו תערובת של כל השפות העולות על הדעת. אבל יותר מכל מציין הפרו"פ את היידיש. הדוגמאות והאנקדוטות אותן הוא מביא והאמורות לצייר את העברית כבליל שאינו רלבנטי לחיינו היום מופרכות מעיקרן, ראה סיפורו על המלומד הבריטי, האמון על עברית תנ"כית שלא ידע יידיש ומשום כך לא הבין את נשיאנו! עורבא פרח. עוד הוא טוען כי הנוער דהיום לא יכול לקרוא את התנ"ך ושאר מקורותינו. איזה נוער? לי נדמה שהנוער שאינו קורא תנ"ך יתקשה גם לקרוא עיתון! (פרט לעמודי הספורט) ואף אינו יודע את מקומו של ים המלח, כפי שראינו לבושתינו בתוכנית הריאליטי 'היפה והחנון'. וכדי ביזיון וקצף. זה אותו נוער שעל תקינות שפתו בונה וחותם הפרו"פ. כניעה נוראה לרדידות. מי שיבדוק היטב יגלה את הסכנה לעתידנו כמדינה יהודית.

ה'ישראלית' של הפרו"פ נזונה משני מעיינות: הסלנג והבורות. הסלנג, אכן, הוא יצירה אורגנית של חיי היום יום. הוא תעודת זהוי אמיתית של קבוצות חיות. עם הזמן סלנג עובר סינון וכל שראוי בו חורג מקבוצת המקור שלו והופך הילך תקין, והכל שפיר.
המועקה הכבדה נובעת מן הבורות של הנוער. נכון יהיה לכנות את שפתו לא עברית כי אם 'בורית'. נחשולי הבורית/בורות שוטפים כל חלקה טובה ונשאיה הם הנוער המנותק מכל דבר הדורש קורטוב של ידע, או טיפת מאמץ. הוא שקוע בהוויות שמכנם המשותף הם רדידות וצרות אופקים. מקרה אופייני מוכר לכל קורא עיתון במקום בו עוברים ושבים. במהרה יגיע צעיר וישאל: אפשר ת'ספורט? שאל את הצעיר מה אומרים לו 'פילגש בגבעה', 'מערת סדום', 'דגל הדיו', 'סדין אדום', 'נתן אלתרמן', או כל כיוצא באלה פיסות תרבות או אקטואליה, הבסיס של עם בארצו. הוא יכשל בתשובותיו.
אותו מרכיב שפה שהפרו"פ מכנה 'חינני' פושה כמחלה ממארת ונולד וניזון מן הבורות. הסכנה בחובה של הבורית נוגעת לעצם קיומנו כעם בארצו. אבל אולי קיום כזה אינו חשוב בעיני הפרו"פ?
ההיסטוריה של עם ישראל ניכרת, בין השאר, בשני מופעים: ארכיאולוגיה, הקשורה לתקופות היות העם על אדמתו ועולם הרוח היהודית הענק שרובו אם לא כולו מכוון לציון. ככל שה'יליד' דהיום יהיה מלא בעבר של עמו כך ירגיש בעל בית בארצו. המפתח החשוב ואולי היחיד לעברו של העם היא העברית, אותה עברית של האקדמיה.( ויפה גרס פרו"פ סיריל אסלנוב מן האקדמיה בתשובתו לפרו"פ צוקרמן:..."הדחף של האחרון נגוע בנסיון לגרום לדה-קונסטרוקציה של מדינת ישראל והרעיון הציוני".
אליעזר בן יהודה לא התעסק בעברית כתחביב. בחושו הבריא שיש בו יותר משמץ של נבואה, הבין את חשיבות העברית לתקומת העם בארצו. בימינו העברית חשובה לא פחות. היום יש לנו הרבה יותר להפסיד.
בסוף הראיון ב '7 ימים' מצוטט הפרו"פ: ...גם שופטים יכולים להגיד 'חמש חודשים בפנים', וזה מקובל על הפרופ', כי הרי מה שחשוב שהעבריין יבין, ויש לשער שהעברין, שודאי אומר "חמש אלף", לא ירגיש מוזר.
ואני אומר: מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו.