יום שבת, 10 באוקטובר 2009

מורטוריום כתרופה

מורטוריום כתרופה.
(ערוץ 10 לונדון את קירשנבאום, 06/10/09) לצפיה בשידור כנס לנענע10

היה נראה לי שירון לונדון שיפר לאחרונה את עמדותיו והתבטא לעיתים בצורה ימנית יותר מהרגלו. אבל דרשתו על ענין החפירות בהר הבית אותה השמיע בתוכניתו לונדון את קרשנבאום גדשה את הסאה. לונדון חוזר ומביא הצעה לא מציאותית, מנותקת ומפחידה כל אדם שפוי.
לונדון המליץ בפאתוס, ומוטי החרה והחזיק אחריו, (כל שמוטי עושה בשנים האחרונות הוא להחרות ולהחזיק אחרי ירון), להכריז על מורטוריום של שנתיים בחפירות הר הבית ומובטח לו שהשקט ישתרר, וטיפוסים כשייך רע-איד סלאח יבואו על סיפוקם ושלום על ישראל. עובדה, כבר לפני שנה ומחצה הציע לונדון את ענין המורטוריום וכאז כן היום ונמוקיו הנחרצים עמו: וכי מה גילינו? לא ידענו שהכותל נמשך? לא ראינו אבנים בגודל כזה? ואם ימשיכו החפירות מה נגלה? והרי הצטבר די חומר להעסיק את המחלקה לארכיאולוגיה למשך שנתיים! אוזני תצילנה. האופק של ירון והמחרה ומחזיק אחריו נמצא בקצה אפם, ומה בתום השנתיים? שנתיים נוספות? שאלת שווא. השמאל עושה חשבון של כאן ועכשיו ולא עוד.
וכי למה רק שנתיים? הלא טובות מהן שבע שנים (שבע מספר קדוש!), ולמען הסר כל סיבה לטענה, אולי מוטב לוותר על כל העסק. איך אומרים הנאורים: סך הכל אבנים! סך הכל ירושלים! חבל על כל טיפה של זיעה או דם.
דרכם של שמאלנים לחשב חשבונות שלפני אפם. דוגמאות לא חסרות. כמו שאמר יוסי ביילין בענין הנסיגה מלבנון: אם הם יירו כדור אחד—אז ניכנס בהם!!
גשם הכדורים שירד על תושבי שלומי נותר, למותר לציין, בלי "כניסה" של ביילין.
ירון לונדון אכן סבור שבשתי שנות המורטוריום יעלו השייך ומאמיניו להר הבית בשלווה ורוגע. ישאו תפילה זכה ולא, אין סכוי שהש-ן יעלה להם לראש. ודאי, כך לונדון, ודאי שעם תום השנתיים, לכשהארכאולוגים יקבלו (או לא) רשות להמשיך ול'חטט' באבנים הלא חשובות שהרי רק אבנים הן, או אז תתקבל עבודתם ללא עוררין מוסלמיים. אחרי שנתיים יעמוד השייך הנאור וישקיף על העבודה ויצקצק בשפתיו ויאמר: ראו את היהודים, מה האבנים האלה להם? הרי מקדש לא היה כאן מעולם!
היותה של הצעת מורטוריום החפירות כה חסרת שחר, גורם לי להציע הצעה באותה רמה של הגיון. היה ובמשך המורטוריום או לאחר פקיעתו יהיו, (למרבה ההפתעה), אירועים של אי-שלווה בהר הבית, כגון חפירות מוסלמיות, (כשרות תמיד), וכגון בנוי מוסלמי על ההר, או זריקות אבנים או כל כיוצא באלו, ידרשו הצמד ירון ומוטי להודות בפומבי על אשמתם בהטפה לרעיון נורא.
נטיית השמאל לראות בתהליכים קריטיים ובלתי הפיכים משחק תעלה לנו בדמים. לכולם זכורה הסיסמה השמאלנית: כבר ניסינו הכל, אז הבה ננסה גם את זה! ואז עולה רשימת הצעות איך להניח את ראשינו על הגרדום, כי "את זה עוד לא ניסינו". מורטוריום עוד לא ניסינו. הבה נהמר על שלום ישראל, מורטוריום!
אגב, לפני עליית ראיון העוועים על המורטוריום ראיינו השניים את ד"ר נורהאד עלי, מזרחן וערבי, והיה פאתטי לראות איך השניים משתדלים בכל אונם לשכנע את המדען שיש ערבים המבינים שישראל אינה רוצה להרוס את אל אקצה, וד"ר נורהאד, שזה מקצועו, דבק בדעתו האומרת כי הערבים משוכנעים שזו אכן כוונתה של ישראל. אך הוא דיבר אל אוזנים ערלות, סתומות בשעווה שמאלנית. לונדון וקרשנבאום לא מוכנים להטמיע את העובדה שהערבים, רובם ככולם, בארץ בחו"ל ובעולם כלו מאוחדים בדעתם שישראל בדרך להרוס את אל אקצה.
תמצית יפיפיות הנפש.
גיל קולן רחובות

2 תגובות:

Unknown אמר/ה...

כמובן שאני מסכים עם המסר העקרי במאמר.
הבעייה היא שבמקומות בהם הכתיבה הופכת לקיצונית מדי ברמת השפה, אתה מפספס את הקוראים.
"פריחה", "קבס", וכו' - נמוך
מחרה מחזיק - שימוש עודף הרעיון הובן
הסיום עם הרעיון שאינו הגיוני (אות קיין וכו') ילדותי כל כך. גם אם על דרך השלילה והצגת רעיון שאינו הגיוני אתה רוצה להראות את חוסר התכלית וההגיון של הצעתו הדבילית של לונדון, ההצעה שלך בודאי לא מראה זאת.

בקיצור - ל under-statment יש כח עצום.

Gil Kolan אמר/ה...

לשהם,
תקנתי ברוח הדברים שלך