יום א'  22/10/15

פיזור אוכלוסיה ועוורון

היום היתעלה ירון לונדון על עצמו כפי שלא היתעלה מעולם. הוא ראיין איזה דוקטורית הנקראית נורית אלפאסי. הנושא היה: לשם מה לעזעזאל צריך פזור אוכלוסיה?! למה לבזבז כסף על יישוב חדש?! הדוקטורית כנראה חברה של אותו יו"ר וועדה שלפני שנים גילתה שהרס בתי מחבלים אינו משפיע ואינו מפחית את הטרור. אידיוט.

הרבה טיעונים היו לה לדוקטורית וירון לונדון החרה והחזיק אחריה. היא רואה את משימת יישוב הארץ ופזור האוכלוסין כשריד מימי תחילת הציונות, שאז היתה סיבתה כבוש הארץ, והמשכה ב"שיגעון" של בן גוריון שדחף לאיכלוס הנגב. טיעון, לכאורה שריר, העלתה הדוקטורית באומרה שהמשכורות במרכז גבוהות יותר ושהן תמיד גבוהות היכן שהצפיפות גדולה יותר. עוד טענה מלומדת היתה לה שעלות בניית יישוב חדש עולה בין פי שתיים עד פי חמישה מהרחבת שכונות ביישוב קיים. והחכם ירון לונדון ציין שאפשר לגור בתל אביב ומי שרוצה לבקר בנגב יכול בנקל לנסוע אל החולות...

הבה נניח בצד את הסיבות הלאומיות כיבדות המשקל להקמת עיר או כפר חדשים. אבל עניין המיאוס  לגור בעיר צפופה לא היגיע לאוזניהם? וכי כל אלה שיצאו "מן העיר אל הכפר" מטומטמים? האם האורבניסט הבא בימים והדוקטורית סתורת השיער שתו מעודם כוס תה בהסבה על מרפסת הצןפה אל שקיעה< האם פרי הסרחון האורבני שהוא תוצאת הצפיפות לה הם מטיפים, האם הסרחון הזה הוא משאת נפשם?

כעת מובן למה שמאלנים מוכנים לוותר על חבלי מולדת. הרי אפשר לצופף עוד את הערים הקיימות ואת מרחבי הנגב ניתן בשימחה לאבו מאזן ולשותפיו הבדווים.

באמת ובתמים חשבתי את לונדון לאינטיליגנט. אבל אם על פיו היה נושק דבר היינו בצרות גדולות. העלות של יישוב חדש לא נמדדת במחיר דירה בו, אלא בהרחבת בסיס החיים והרווחה שלנו בארץ. פתח אטלס כלשהו ודוק. האם יש בארץ מתקדמת שטחים מתים? האם הרשת של כבישים, רכבות, תעלות, כפרים עיירות, מטרופולינים, מקומות מחייה לאנשים. מקומות מבחר לחיים בכל צורה שתעלה על דעתך. האם לא נחמץ ליבך למשמע חכמים כד"ר נורית אלפסי וירון לונדון הרוצים לחסוך למדינה עלות דירה ביישוב חדש במחיר צביונה העתידי של המדינה.

חיותה של מדינה נמדדת לא בשפיכת משאבים אל תוך הדייסה של תל אביב כקו של ההתנגדות הקטנה ביותר, אלא בהקצאת כוחות לפזור האוכלוסיה ככל האפשר תוך איזון העכשיו והמחר.

אלה הפוסלים דירה ביישוב חדש על פי מחירה נטו שייכים למחנה השמאל המטומטם.

מחבלים בפריז, מחבלים בעולם.

והנה רועשות אמות הסיפים. מאז מפלת קו מג'ינו לא נחלו הצרפתים כזה כשלון.. הרי צרפת בבחינת שור מועד. עלילות שרלי הבדו והיפר כשר היו צריכות להחזיק את רשויות הביטחון הצרפתיים במתח תמיד.

אבל לא על כך רציתי לכתוב. 

לאחרונה אנו חוווים אירועי סכינאות וכל אירוע כזה מלווה הקביעה ה'לכאורה' כתובה בציפורן ברזל: זה מחבל בודד ולכן קשה עד בלתי אפשרי לצפות את מעשיו. לדברי צרי-האופק הסכינאי בקומו ממיטתו בבוקר מחליט מניי וביי: היום מזג אוויר טוב לרצח יהודים, או היום טוב לרצוח צרפתים. לא כן הוא. לאותו סכינאי מפמפמים בראש יומם וליל ואומרים לו שהוא מיואש והמיואשים אחת דתם: לרצוח. 

דברי אמת. המחבל הבודד המחליט בעקבות ההסתה-ללא-גבול-להרוג-יהודים נע מתחת לרדאר. לכאורה התנהגותו בלתי צפויה אבל מה טוענים בשמאל שהרבנים מסיתים ולבסוף קם איזה יגאל אמיר ועושה מעשה. האם הרבנים המסיתים נקיים? ודאי שלא! ואצלנו הרבנים המסיתים נער יספרם ואצל המוסלמים כל החברה מנגנת את אותה מנגינת רצח. אמנם אין איש הרואה מחשבות ניצפנות. אבל גם אין צורך לדפוק את הראש בקיר ולחפש את הסכינאי. אין לו ריח מיוחד ואין לו זנב. הנה מה צריך לעשות. ראשית הבה נעקוב אחרי מהלך מחשבותיו: א) אני מקבל על עצמי את סכנת המוות ביודעי שממתינות לי 72 בתולות והורי יקבלו פנסיה ורחוב יקרא על שמי. ב)והיה אם אפצע מובטח לי טיפול של גיבור, וכל דאגה תרחק ממני. ג) אם אכלא בישראל אהיה בין חברים מכובדים והמשכורת 'תדפוק' מן היום הראשון ובעיסקת החילופים הבאה יכניסו אותי יחד עם חברי לאוטובוס וניסע לרמאללה ברוב טקס. 

לכל השיקולים האלה של המחבל יש בסיס אחד. והוא המוסר הקפוא הכובל את ידינו. ושוב, ולא בפעם הראשונה, אני נאלץ להסביר מה הוא מוסר. מוסר הוא מסכת הלכות, או רשימת עשה ואל תעשה שמטרתה אחת: לתרום להמשך רווחת מחזיקי-המוסר, ולהטיב את סכויי השרדותם. מטרה זו היא הורתו של המוסר והסיבה היחידה לקיומו. יוצא מזה שהמוסר לא עובד, הוא "מזייף". אלפי שנים היתה האנושות ללא איסלם והמוסר כפי שהכרנו אותו 'עבד'. כיום העולם אחר. יש דת המובילה את מאמיניה לרצח כל כופר והעולם ממשיך לתהות: איך הם יכולים לרצוח בדם קר?   חבל על מאמצי התהייה, זו הדת ואלה תכתיביה. יפי הנפש אומרים אבל הרי יש מיליארד מוסלמים הדורשים שלום!? ואני אומר מי אתם שתגידו לבין לאדן מה אומר האיסלם? ומנהיג דאיש, הרי הוא בקי בקוראן מאובמה. וכל אותם המוסלמים שמתוכם ואל תוכם צומחים הרוצחים מה הם עושים חוץ מלהרוג איש את רעיהו? 
אם ידע הסכינאי שלא רק פנסיה לא יקבלו הוריו אלא ביתם יהרס והם יוגלו לעזה יש רגליים לסברה שיחשוב עוד הפעם ויכלכל את מעשיו בחשבון אחר. בחשבון פשוט, שכל אחד יכול לעשות, יוכח שמספר האבידות הכללית בעקבות הפעלת ענישה קולקטיבית תפחת.

והעולם מרסן את עצמו ומעניש בענישה קולקטיבית רק בסתר, ואז יורשי שולמית אלוני נרעשים. איך אומרים במקומותינו? לא יעזור בית דין המוסר האנושי יעבור רביזיה. והארץ תשקוט.

זכרונות מליל רצח רבין

ישבתי בבית.לא זוכר מה עשיתי אבל נחתו עלי החדשות והסעירו אותי. כבר ברגע הראשון לא הייתי נתון לרגשות בכי. הרגשות שאפפו אותי היו של זעם, זעם וכאב אין סופי. הזעם לא היה על אובדנו של רבין אלא על הפגיעה הנוראה בתדמית המדינה.

לפני עשרות שנים היה אירוע בכפר יאסין. נרצחו, ויש אומרים נהרגו שם פלשתינים. האומרים כך והאומרים ההיפך נשבעים בנקיטת חפץ שהאמת לצידם. אני לא יכול ליישב את המחלוקת וספק אם יש מי היכול. אבחנה קטנה אחת לי: מחד יש את אלה שהיו שם ואומרים לא היו הדברים מעולם, ומאידך יש כאלה הקובעים את דעתם על האירוע לפי השתייכותם המפלגתית ולא יזוזו מדעתם גם אם תעקור את ציפורניהם.

על מה אין ולא יכולה להיות מחלוקת? על כך שתדמית העם הקם נפגעה פגיעה חמורה. לדורות. והוא הדין בכפר קאסם, והוא הדין במבצע קיבייה, וד"ר גולדשטיין בחברון ועוד מקרים כגון אלה. העובדות האמיתיות אינן מעלות או מורידות. הנרטיב שעובר בירושה הוא זה שקובע. וכי יש ספק עד כמה היה מצבנו טוב אם מעשה חלאה כמו של ד"ר גולדשטיין לא היה נעשה?

זה היה מקור הזעם שלי על רצח רבין. לא על 'מסורת שנקטעה' ולא על אלמנה, בנות ונכדות שהתיתמו. אני זעמתי על כך שיהודי פגע כה עמוק במדינה.

באותו ערב הייתי לבד. החלטתי שאני הולך לכנסת. איש לא כוון אותי או אמר לי שזה מה שעושים. כשנסעתי העירה כבר היה דוחק גדול ונאלצתי לחנות רחוק בתוך רחביה. התחלתי הולך ברגל ונדהמתי: קבוצות קבוצות של נוער יושבים ובוכים. בכי בקול רם, בכי של תחרות. שלי יותר חזק!. באחת נזכרתי בלווית הנשיא הראשון של צפון קוריאה. שורות שורות של אנשים לאורך הכביש עמדו, ממחטות בידיהם והם בוכים בכי תמרורים. המחזה היה קומי להחריד. לכך גם התיחחסתי לכלאותם מעגלי ילדים ונוער שתקעו נר במרכז העיגול וישבו ובכו, מי יותר חזק ומי שהתעייף ביכיו דעך קמעה. התקדמתי עוד כמה עשרות מטרים, הסתובבתי וחזרתי הביתה בהרגשת קבס.

אכן יגאל אמיר פשע כלפי כל אחד מאיתנו בחשיפתו פנים שלנו אשר לא ידענו. קומתנו כעם שחה. כמו ששחה קומתנו בעקבות משה גולדשטיין.

בכל ים הדברים ששוטף אותנו בימי זכרון אלה עולה קינה על רבין האיש. על ה'מסורת' שהנחיל (איזה ספרים כתב? או אולי היתה צוואתו לעשן כקטר? מה?). אין להכחיש. היו מספר קרבות בהם היה מנהיג וגיבור. אבל כאלה היו עוד.

כיום, כפי שאני רואה את הדברים, יש קיתון של זפת העומד להשפך עלינו אם לא נצליח לשים ידינו על פושעי התינוק השרוף. כתר הקוצים הזה לא ירד מראשינו עד היותם של אלה מאחורי סורג ובריח.

הנה קישורית לתמונות מן הלוויה של נשיא צפון קוריאה. מפליא הדמיון.                                                          

                                                                                                 

                The funeral procession of the first north Korean president     

  

שדרנית טיפשה

אתמול בבוקר צפיתי כדרכי בכל בוקר בתוכנית אורלי וגיא. הצמד בדרך כלל לא דורך לי על היבלות אבל אתמול היפה בין השניים התעלתה על עצמה. לדעתה הצבת משקיפים בין לאומיים בהר הבית הוא רעיון טוב. היבנתי מיד את עומק הבורות של הבלונדינית ואת הסכנה בהמצאות אנשים כמוהה בעמדת כוח של שדרן.

הבכייה לדורות אליה הכניס אותנו משה דיין (גנב העתיקות) במוסרו את הר הבית לידי הוקאף-שונא-ישראל שימומן על ידי מלך ירדן תמשיך ותקיז את דמינו לנצח וזו לא מליצה ולא הגזמה. הפלמחניק שתום העין לא הבין מה גודל המוקש שהנחיל לנו, ותהילת הניצחון בששת הימים (מה חלקו בהשגתו?) שופעת ומכסה על החטא שלא יכופר בוויתור על הר הבית. 
ייטב לה לאורלי המגישה שתמנע מלהשחיל את דיעותיה הפוליטיות אם בגלוי ואם בתחפושת. הדברים יפים גם לבעלה. 

פליטים

ימים קשים עוברים על העולם.אוכלוסיות שלמות ארזו את מיטלטליהם, רק כדי משא יד, והחלו לנוע אל מקומות טובים יותר.

המספרים גדולים מאד. וסוף כול סוף התעורר העולם, ובני אדם החלו לבדוק ולנתח את התהליכים המתרחשים. בעיקר מתחלקות המסקנות לשתיים. אלה הרואים את העולם בעיניים אובייקטיביות וריאליות אומרים: לא משנה מה הביא לנדידת העמים הזו,- חובה לעצור אותה. ולעומתם, והם לא מעטים, אלה אשר ליבם ניכמר והם גורסים: לפתוח את השערים ולאפשר להמונים להיכנס. גם עלינו לא פסחה התנועה של הפליטים כביכול, ואושרנו שבנינו גדר (הידיעות האחרונות מספרות על סולמות המשמשים למעבר הגדר)

עוד כשהייתי ילד קטן צדה את עיני תופעת אי-הסימטריה בין התושבים יהודים ולא יהודים בארץ ישראל. היהודים נכנסו למלחמה על ביתם. קבוצים עמדו בתלאות מצור קשות, ערים שלמות רעבו, האבדות בקרב היישוב היו כבדות. אבל  שמתי לב לכך שמספיק היה לעשות בום! מחוץ לכפר ערבי ומיד אספו תושביו את הפק"ל: אחת פיילה, שניים מזרנים, שלושה פינג'אנים, ששה ילדים (לפחות) וייאללה על החמור ולברוח. אתם מכירים כפר ערבי שחפר חפירות הגנה? האם יש נגבה ערבית? האם קיימת דגניה ערבית? היו איאלה קרבות ביפן ובקטמון, אבל היו אלה חילופי אש לא "עד טיפת הדם האחרונה"

מאז אני יודע שהקשר של היהודי לאדמתו חזק ואמיתי מזה של הערבי.

מושג הפליטים נוצר עבור בודדים שעשו כל שביכולתם, עד כדי סיכון חייהם, בטרם שהעמיסו את עצמם על הזולת, עבור אלה הגדירו את המושג "פליט". מתי-המעט האלה יצרו את מושג הפליטות בהיותם מתי מעט ובהיתעלקם על חברה לא  היתה  טראומה. מדהימה אותי עזות המצח של הפליטים בטלוויזיה: "יש לי זכות!" במקום הולדתי החיים קשים ואני באתי כי נוח לי יותר! תינוק נפל המימה. זה נורא. אבל מי זרק אותו המימה? אני רואה לנגד עיני תסריט אחר. אותו אב שזרק את בנו המימה אוסף את שכניו ואת כל בני עירו או שבטו או דתו ונלחמים על ביתם וחייהם עד חורמה. מי לה' אלי! קרא מתיתיהו החשמונאי, וקומץ מכבים נצחו את האימפריה היוונית. או אז תתעורר אצלי סימפטיה ואז אולי יחוש העולם (לא כל עוד הנמושה אובמה בתפקיד) וילחם שכם אחד עם אותם פליטים-בכוח. פליטים כביכול.

יפי הנפש באיסלנד המזמינים את הפליטים לבתיהם משחקים באש. אולי לא מיד אבל אם יתמידו בקריאה "MI CASA SU CASA "  (ביתי ביתך) נכון להם עתיד דומה לזה של יבשת אירופה.

ROBERT ARDREY עומד בספריו, בעיקר בספר THE TERRITORIAL IMPERATIVE על ערכם של גבולות. ועל היות אחווה מוגבלת לבני אותה משפחה, אותו השבט, אותו העם. אחווה כלל אנושית היא עורבה פרח וחלום של יפי נפש. החיה האנושית כבולה בכבלי האבולוציה ומשפטים כגון 'קרוב אדם אצל עצמו' 'עניי עירך קודמים' וכל כיוצא באלה אינם משפטי הצטעצעות. אלה משפטים שלאורם מתנהלת הציביליזציה. אלטרואיזם תמיד מופיע כשיצורים השייכים למשפחתך או שבטך בסכנה ( אני אומר יצורים משום שאלטרואיזם אינו נחלת בני אדם בלבד).

יש בני אדם הכבולים בעבותות המולך הנקרא 'מוסר'. על מזבח המולך הזה הם יקריבו את כל היקר להם.קיים חשש כבד שאירופה ואפילו אמריקה ( ישראל התעוררה בדקה התשעים ובנתה גדר). אבל הנה האידיוט יו"ר מפלגת העבודה, בוז'י-בוז-לו מזמין פליטים מסוריה, שומו שמיים! כל אותן מדינות הקולטות פליטים לפי מוסר מעוות ולא לפי יכולת כלכלית או יצר שייכות לאומי כל אותן מדינות תעלמנה כתוצאה מלחץ עובדי המולך הזה, אנשי המוסר. לכל אותם אבירי המוסר האופק עובר בקצה אפם. יכולתם לראות מעבר לו לא קיימת. יש עבדי-מוסר-נרצעים מן הסוג השני, אלה האומרים לעזאזל המדינה/השכונה/הזהות/ השפה/המסורת/העתיד שלי, כל אלה הם אינם שווים דמו של תינוק אחד (דברים קשים אבל אמיתיים). 
אלה הפותחים דלתם לכל דפיקה ימצאו את עצמם ללא בית.

מטבע ברייתו יש לו למוסר תפקיד בעולם. בטרם נארז בחבילה והורד לעולם במעמד הר סיני (או כל מעמד מקביל) הסתובבו בעולם 'קטעי' מוסר. על פני עשרות אלפי שנים פעלה האבולוציה וסיננה וזיקקה את התנהלות החיים וגיבשה את הציביליזציהולבסוף נכתבה התורה או כל  קודקס דומה. ייעודו של הקודקס או התורה האלה חד הוא: לעצב את חיי החברה כך שלקבוצת בני האדם המתנהלים לאור כללי המוסר הייחודי שלהם תהיה המשכיות. האמצעי: מיתוג מעשים ומחדלים כתורמים להמשכיות החברה הנידונה ולהיפך. לתורמים קראו מוסריים, והם שסכו בשמן את חיי החברה, ואלה שאינם תורמים/ראויים נקראו לא מוסריים. מחד, בין עושי המעשים המוסריים ביותר היו שקבלו כרטיס לגן העדן או CONGRESSIONAL MEDAL OF HONOUR ומאידך היו מעשים לא מוסריים עד כדי העלאת עושיהם לגרדום.

צא ולמד: אותם הוזים שניסו לכתוב תורות חיים מלאכותית מתוך השרוול  לא צלחו. מן העבר הקרוב עולה דוגמת הקומוניזם ואחותה הנאציזם תורות שזרעו אשליות וקצרו מוות.

המוסר, הנימוס, הקפיטליזם, הלכו ונוצרו במשך אלפי שנות אבולוציה. ה- RAISON D'ETRE המשותף להם הוא תרומה להמשך הקיום האנושי. משימת הקיום האנושי גדולה מתינוק שטבע ונפלט לחוף, ואללי, מסת הקיום האנושי והאנרגיה שלו דרסו, דורסות ותדרוסנה כהנה וכהנה תינוקות. כדי לראות אל מעבר הסחי והמיאוס בהם מבוססים רגלינו דרוש מיגדל גבוה ובראשו מנהיג בעל שיעור קומה הרואה אל העתיד.  אחת מן השתיים: או שיעצרו את זרם הפליטים-שאינם-פליטים בכל מחיר או שהעולם כפי שהכרנו אותו יעלם. השאלה הנותרת היא: האם אכפת לך שייעלם העולם שהכרת?

לכשייעצר השיטפון (?) יקרה דבר פשוט וטבעי. באסיה ואפריקה ילחמו אנשים על בתיהם בהיות כל דרכי הבריחה חסומות. באמריקה ייאספו כל החלכאים והנדכאים בארצות ממקסיקו ודרומה ויבחרו להם מנהיגים עם ב....ם ויסדרו להם את חייהם. לאותם שיפלו בתוך המהפכות האלה אין זכות להעמיס את כשלונם על סדר החיים של אחרים. אם אנשים לא יבחרו להלחם על ביתם הרי, עם כל הכאב, הם ייכחדו. זכרם אולי יהדהד באגדות-עם כלשהו אבל שום חשבון לא יוגש לפירעון. (השילומים מגרמניה הם פרק מעניין בהוותו סתירה כביכול לאמור לעיל)

אך אויה אויה! בעודי יושב וכותב הטלוויזיה מקרינה קטעים על מדינות מערב אירופה הנכנעות לכוחות ה'מוסר' ופותחות את שעריהן לפליטים. ובוג'י  הרצוג מקיז את דמינו בטמטומו כי רב. אף לא לאחד מנביאי שקר המוסר הללו יש תוכנית לפעולה לאחר הצונאמי, ואני מצפה לראות את הקטסטרופה.

אחח, לו היה אובמה פועל לפי הקווים האדומים ששרטט במו ידיו!

אדיקות דתית ורפואה

15.05.15

השבוע פורסמה כתבה ארוכה הדנה ברופאים חשוכים. אין לי בטוי אחר לכנות בו רופאים הגורסים כי הומוסקסואלים חולים בנפשם ובגופם.

אני רואה חוסר תוחלת בלהטיח את עצמי אל הקירות האטומים של אותם מלומדים, הבנויים על יסודות של אמונות תפלות וסגירוּת-נפש מאובנת.

ברצוני לתקוף את הנושא מזווית אחרת, ולעשו שימוש בשפתם של אותם חשוכים: כתוב בתורה! בין אם התורה נכתבה בידי 'כח עליון' ובין אם היא תוצר של "וועדה" שסיכמה מצב קיים והעלתה על הכתב קוד התנהגות מחייב, הרי אי אפשר לבחור איזה מן הפסוקים לקיים ואיזה לבטל. ואין רשות לאדם הקורא בתורה לקיים מצוות לפי מידת הנעימות שבקיומן. לכן  אכבד דתי המוציא להורג גנב שנמצא במחתרת ככתוב וסוקל בן סורר בכיכר העיר ככתוב. אם הומוסקסואליות תועבה כי כך כתוב, נא לקיים עין תחת עין כלשון הכתוב.

בשום מקום לא קבעה התורה כי ההומוסאקסואל חולה בנפשו ובגופו. ואם זו מחלה איך היא יכולה להיות תועבה? ועוד. אם אדם דתי אומר ההומוסקסואל אסור מדאורייתה- ניחא. אם מדאורייתה זו תועבה- ניחא. אבל אם אתה רופא דתי ואתה מתלטף בפסיאודו קידמה ואומר ש'דעת תורה' היא כי ההומואים חולים בנפשם וגופם, איך אתה מיישב את הסתירה? לכן מקובל עלי שמושחת כרב פינטו יעסוק בקבלה וברפואות אליל ולא מקובל עלי שרופא חשוך ישרת בוועדת האתיקה הרפואית, ידביק את פרחי הרופאים בשטויות ויערבב אמונות תפלות בתוך משנתו. האם הרופא הדתי ירשה השתלה של רקמה שמקורה בחזיר בגוף בנו שנכווה?

מזמן תהיתי איך יכול מדען (פיסיקאי, מתימטיקאי, רופא או כל מדען) איך הוא מסוגל לגשר על התהום בין אמונה ומדע. כאן קבלנו עוד הוכחה כי הגישור הזה לא יתכן.